זאת אני שהדמיונות שלה כ"כ פרועים ורק השמים הם הגבול.

זאת אני שומצאת מקלט באלכוהול ובסקס מזדמן.

ובלעצום את העיינים ולשתות יין ולחשוב שהכל נפלא עד שהדמעה הראשונה מתחילה לרדת

והעיינים ממש שורפות והראש מתפוצץ מעצם המחשבה.

אני חושבת, מעצם המחשבה שאני חושבת.

שאני מרגישה..

מעצם הפחד הזה שאני מנסה למנוע ממני להרגיש.

ממש למנוע ולעשות רגשות מזוייפים הכל כדי לא להיפגע.

ולהעמיד פנים שטוב לי, שבעצם עמוק עמוק בפנים אני יודעת שלא ואני יודעת שאני משקרת..

רק לעצמי.

זאת אני שמשקרת לעצמה ומחייכת חיוכים מזוייפים וחיה עם אנשים קרים..

שמוצאת עניין בסקס מזדמן יותר מכל אהבה שבעולם.

ומרמה את עצמה, יותר מכל בנאדם אחר.

אז אם אני לא אשמור על עצמי מי ישמור עלי?

לא קיים אנשים כאלה.

אני מפחדת מעצמי, אני כ"כ מפחדת.

אני מפחדת להרגיש.