כשאתה לא כאן יש רק את הגעגוע , את הזכרונות המקסימים שלנו..

כשאתה לא כאן יש רק את הדמעות, הראש חנוק בכרית שאף אחד לא ישמע..

כשאתה לא כאן יש רק את החיבוק , מאלה שעדיין כאן..

לפעמים נדמה לי שאני משגעת את עצמי או שאני נותנת לאחרים לשגע אותי,

לפעמים משגע אותי איך אתה מבין את כל מה שאני כותבת..

לפעמים אני שונאת כ"כ את השאלות מה כתבת שם מאלה שלא מבינים.

אני לא יודעת איך לעבור דברים איך להתגבר ואיך לדעת לא לחזור אחורה..

אבל השנה וחצי האלה היו השנה וחצי הכי מגעילים בחיים שלי, לא נהנתי לחיות אותם.

הייתי עבד לעצמי, לצרכים הפסיכולוגים שלי, לדמעות שלי ולכאב בעיקר.

מסתבר שעדיין לא יצאתי מהשנה וחצי הזו ואתה כבר חוזר, אתה וכל הפוזה.

אתה זה שלא זוכר את כל הזכרונות המקסימים שלנו ורוצה להיזכר, מי יודע אם תישאר אחרי זה.

לא באלי לחזור לשם..בבקשה אל תכריח אותי, אתה לא היית שם.

אתה לא יכול להגיד לי שחווית אותו דבר כי זה פשוט לא, לאבד חבר זה כ"כ לא אותו דבר כמו לאבד אהוב.

לפעמים אני חושבת איך זה שאתה יכול להיות כ"כ קר אחרי משפטים שלמים של אהבה שאתה מוציא מהפה..

איך יכולה להיות לך הבושה להשוות את עצמי אליך אחרי שהיית כ"כ שבור ועדיין אחרי,

ואני עדיין פה, קיימת ואין לי סוף טרגי..איך אתה יכול?

אולי אני טועה ואני אתחרט.

אולי אני טיפשה ומעדיפה להסתובב ולא להסתכל על מגש הזהב שמונח לי מול העיינים.

אולי אני מפספסת משו שאני מחפשת כ"כ הרבה זמן.

אבל מצטערת, אני לא חוזרת אחורה ..גם אם אני נמצאת שם, אני לא עמוק עמוק בבור..

יכול להיות ששקעתי עוד טיפה פנימה בעזרתך, אבל אני עדיין יכולה לטפס יש לי קצת כוח בבקשה..

אל תיקח אותו ממני,

אהבתי אותו באמת שהכל היה אמיתי וכ"כ תמים בלי שום אינטרס, ולא אגיד שאני לא רוצה את זה בחזרה..

אבל זה פשוט לא יהיה אותו דבר..מצטערת.

בבקשה תפסיק?