לקום לבוקר גשום, לפתוח את התריסים ולגלות טיפות על השמשות..

לחכות לשעת הערב באותה השעה שקבענו להגיע,

למקום המפגש הקבוע..

לצעוד בגשם להתמלות במים תוך שניות אבל לי לא היה אכפת.

ממשיכה לצעוד לתוך הארפל עם הברקים שמכסה את כולי בפחד..

בין הסמטאות האלו הכ"כ מוכרות.

ללכת צעד ועוד צעד בתוך שלוליות עמוקות שמגיעות לי עד הברכיים,

בעקבות הריח שלך..

הסמטה החשוכה הזו לא נגמרת בעיקר שאנחנו לא ביחד..

אפשר להמשיך ללכת וללכת כאילו אין לדרך הזו סוף.

הדרך כבר כבולה ביאוש חולף.

כל צעד נראה כאילו מרחיקים לי את המקום הקבוע שלנו.

ללכת עוד ועוד, ברק ורעם נשמעים והפחד עוטף אותי ולא עוזר בהרבה..

המחשבה היחידה שמחזיקה אותי כל הדרך היא..

שאבוא ואראה אותך בסופה של הדרך.

השאלה היא מתי היא תיגמר..כבר לא רואים סוף בעיקר לא בעזרת הארפל שמכסה לי את כל שדה הראייה.

להמשיך ולהמשיך, ולהתעורר מהסיוט..

לקום בבוקר, לבוקר גשום, לפתוח את התריסים..לראות את השמשות הנוטפות מים

לחייך כי החורף שלי הגיע,

לבכות כי הוא כבר כאן.

3>