הלילות הולכים ונהיים יותר קרים

אי אפשר להסתובב יותר עם גופיות אין שם מישו שיחבק ויחמם איתן..למטרות כאלה.

הכל נהיה מופקר אבל הגשם מעלים הכל מהעין

הערפל גורם לנו לראות מעורפל את מה שאנחנו לא באמת צריכים לראות.

הריח של הגשם כובש אותי מיד כל לילה מחדש,

יושבת על הסורגים תמיד כמו אז..

שההינו מדברים שעות בטלפון על העננים..

בעץ הזקן בחורף שעבר עם שמיכת פליז שהיתה מתמלאת בבוץ

אוזן לאוזן להביט למעלה על הכוכבים שם רואים אותם ממש טוב

רק שהפעם אין כוכבים בשמים העננים מכסים אותם,

העננים אינם בצורות הפעם..

מתחת לשמיכת פוך שמתחלפת ממש לפני שמתחיל החורף

למרות שעדיין נורא חם בשעות האור..

הסדינים הלבנים שלי עושים לי טוב להירדם בריח שלהם במיטה שלי.

להאזין למנגינות השמים ולטיפטופים החולפים..

אוי כמה שאני מתגעגעת לחורף, אבל החורף הזה לא יהיה כמו החורף שעבר..