רצתי בן כל העצים בתוך היער הענקי בלילה

כ"כ פחדתי אבל מה לא יעשה בשביל לראות את אור פינך , שפתיך..

הייתי מכורה להשתקפות שלי בעיינים שלך,

הן היו זוהרות כל פעם שהיית מחייכת..נוצצות.

מחיבוק קטן תמיד הלב היה דופק..

יש לי פלאשים לאחורה לעבר שחשבתי שבאמת באמת עבר.

לפעמים אני כ"כ מתגעגעת לזה,

אליך..

אני חושבת שבחיים לא יהיה לי עוד קשר כזה

הרגש היה כ"כ חזק, ואהבה מטורפת.

הסקס לא היה סקס, היתה אהבה.

היום הכל כ"כ שונה ממה שלימדת אותי.

לא חשבתי שאני אי פעם ישתמש במה שלמדנו לקשרים כאלה..

הכל נהפך לחסר משמעות .

אפילו הנשיקה, איפה המשמעות של הנשיקה..

כשעוצמים עיינים כי השפתיים שלך מהפנטות אותי לתוכה..

היתה נשיקה עם רגש, היום זה פשוט ריק.

נמאס לי לכתוב על זה כבר..נמאס לי להכיר בנים, כל אחד בערך שאני מכירה יותר שמוק מהקודם.

גם אתה היית ככה, אבל השתנת סתם בלי סיבה.

אולי הבנת את מה שאני הצלחתי להבין עכשיו..

הכל היה תמים אז, אצלי לפחות...גם אצלך אני חושבת היית בדיוק במצב שאני נמצאת בו עכשיו.

רק שאז היית בטוח שמצאת את "אהבת חייך"..

הכל היה פשוט מושלם שלא יכלנו לבקש עוד משהו, ואפילו לא לריב כמו זוג נשוי.

הידיים אחזו אחת בשניה חזק חזק שאף אחד מאיתנו לא יפרד מהשניה.

אני זוכרת ששמעתי את המשפט שגרם לי להתאהב בך, כשרצית עוד הזדמנות..

"ואם הייתי מחסיר פעימה? היית מסכימה?"

הכל היה פשוט ואוו, איפה הואוו הזה היום?