היא הביטה מלמעלה ושתקה

שתיקה מעיקה כזו של אין לנו על מה לדבר יותר...

שניים מהצדדים ועוד כמה מקדימה

וכמה מחשבות רצות בראש כמו תמיד

כמה דגים חולפים לי מול העיינים

וכמה חיוכים מאושרים

אבל היא עדיין פה יושבת ושותקת

צופה במתרחש מסביב

לא יודעת מה יקרה עוד רגע אבל מעדיפה שלא לחשוב יותר מדי קדימה

זה גורם להיכנס לסרטים

כמה פעמים בימים האחרונים שמעתי את המשפט "מה הסרט שלך?!"

אפילו אני שאלתי את עצמי את זה פעם אחת

לכולם ידעתי לענות אבל לעצמי זה היה קצת קשה.

אני רוצה, אני לא רוצה אני לא יודעת מה אני רוצה ועוד כמה כאלה..

אני כועסת, אני פגועה, אני אוהבת, אני מעריכה וגם כמה כאלה יש..

אז היא ממשיכה לשבת בשקט דמומה ולהסתכל מסביב לשמוע מהשיחות ליד

ולהמשיך להתעלם.

שנה טובה.

אגב..מזל טוב יש לנו שנה במקום חודש וחצי.