אני שונאת את הבילבולים האלה

לפני שנרדמים.

שמנסים למצוא תנוחה מתאימה, בטן גב

ראש לפה ראש לשם.

ושום דבר לא מצליח לעצור את המחשבות האלה

פשוט אי אפשר לחמוק מהם

הכל מסביבי פתאום מדבר על זה

לפני רגע זה באמת לא הפריע

כלומר זה כן, היו פה ושם מחשבות

אבל עכשיו זה מוזכר ממש בכל דבר

אי אפשר לחמוק מזה, אי אפשר.

אפילו איפה שחשבתי שכולם קרים ולא יחסתי להם שום חשיבות כזו

מצאתי אותם מדברים על זה

כאן, אולי לא בדיוק כמו אצלנו כולם מרכלים אחד על השני

ההוא נפרד מזו, ההיא נפרדה מההוא

אבל ביקשו לא לספר,אז אל תספר לאף אחד.

אפילו לכאן זה הגיע, אין לי מושג מה לעשות

כנראה שצריך פשוט ללכת עם ההרגשה, כי יש כזו ברור שיש.

כנראה שצריך לנסות להרגיש כי עד שלא מנסים לא מצליחים.

שונאת את הסיפורים שנגמרים מראש בראש.

לחצתי על סטופ לתקופה נורא ארוכה,

כשהוא יגמר אני יודיע לכם...

בנתיים אני מנצלת את הזמן ונותנת לסיפורים להיבנות מעצמם

בלי לעשות להם המשכים משלי.

לילה טוב.