הפחד כבד כי לא יודעים מאיפה הוא נובע

כלומר, יודעים אבל..

פוחדים ממנו, אני לפחות.

כן אני פוחדת מהפחד.

אני פוחדת להגיד שאני מפחדת..אז הנה אני אומרת?

לאלאלא.

ההסברים שלי כ"כ מסובכים בתוך הראש

ואני כבר לא יודעת שום דבר

אני לא מוציאה בשום דרך את מה שיש לי להוציא.

לכתוב, הפסקתי..לא כי בא לי אלא פשוט כי אני לא מצליחה.

לצייר, גם הפסקתי..אני מוכשרת מדי בלקמט את אותו הנייר הצבעוני לבן ולזרוק אותו לפינה

אני עסוקה ביותר מדי לשאול

דברים שאני יודעת

אני פשוט ..פוחדת לדעת אותם.

אני פשוט פוחדת מהמילים שלי, מהמחשבות שלי..

מעצמי.

אויש פראנויה, אהובתי.

נמאס לי לפחד מהפחד, אולי כדאי באמת שפעם בחיים שלי אני יתמודד עם עצמי

אולי כדאי לפעמים לא להחזיק את הדמעות בתוך העיינים

כדי שאף אחד לא יראה

כי תראו אני חזקה, אני לא בוכה. פחח

נמאס לי לפחד. אולי כדאי שאני אפסיק עם המחשבות המטומטמות האלה שאני יודעת שהן טיפשיות.

רק שאני לא שולטת בהם..

אבל כן אני שולטת בהם כי אני שולטת במחשבות שלי. כן בטח. חהחה.

נמאס לי לפחד, אולי כדאי שאני יפעל פעם באמת ולא אחייך בשביל שכולם יראו

שהכל בסדר, והכל נפלא.

הרי הכל נפלא אצלי תמיד, לא?