לפעמים זה כל כך מצחיק וכואב איך שהדברים עוברים האלה

                                         איך שהדברים השתנו ואיך לא שמנו לב

                                         איך שהחיוכים הפכו מזוייפים אצל רובנו.

                                         איך ומה ניהיה מכל אחד מאיתנו.

אבל לפעמים זה פשוט כל כך לא אכפת לנו שזה משתנה.

זה לא שלא אכפת לנו

שאנחנו נותנים לזה להשתנות כי לא טוב לנו ככה

אבל גם לא טוב בדרך אחרת.

אז מה עשינו בזה?

לפעמים זה כל כך ללעוג למשפט "תראה מה ניהיה".

ולפעמים זה כל כך לבכות לזה.

לפעמים זה כל כך כדי לקבל את החיבוק החזק חזק הזה ולא לעזוב.

ולפעמים זה כל כך לא משנה שום דבר כי אנחנו חסרי הרגשה.

לפעמים הכל מוזר, אבל הכל השתנה מאז.

מוזר מוזר מוזר ומצחיק.

מצחיק מצחיק מצחיק ומוזר.

קדימה, צחקו בצחוק המזוייף והשיקרי שלכם.

"תראה מה ניהיה?"

מה ניהיה?

התעוורתי מדי בשביל לראות הכל, המבט שלי לא קולט את זה.

חבל?

לא חבל.

חבל?

לא חבל.

חבל?

לא יודעת.

איך הכל רץ לפני שבכלל למדתי ללכת?