אני וליאורה נפרדנו....אחרי 5 חודשים...ההרגשה ממש קשה...ומוזרה...
איכשהו שנינו נסתדר אני יודע זאת! והכל יהיה בסדר!
בכל מקרה, אני החלטתי לעשות עיצוב מחודש חח...
אז בכל מקרה, אני התחלתי לרשום ספר קטן שאני עובד עליו, ובינתיים מקבל תגובות די טובות :) אז לכל המעוניינים קראתי לספר "מחזור חצי החיים":
פרק 1
ג'ון שכב במיטה, הוא חשב על הלילה שהעביר עם חברתו לינדה. השעון הראה
8:05. ג'ון קם והחל להתכונן לעבודה ותוך רבע שעה הוא היה כבר בדרך לשם.
ג'ון תפס מונית וכשהגיע מיהר לעבודה שכן שוב הוא מאחר. בהגיעו לרגלי המפעל
"רייבוק (ע"ר)" הוא ראה התקהלות של אנשים מסביב למשהו. ג'ון התקרב וכמעט
הקיא כשראה יונה יונה שסועה על הרצפה הקרה באופן לא אנושי. עיניה הביטו בג'ון,
ריקות, חסרות הבעה ושאר חלקי גופה מפוזרים בשלולית הדם... ג'ון הסיט את עיניו
לשעון היד שלו, צרח בבהלה, והחל לרוץ במהירות לכיוון המפעל..."רק שלא יפטרו אותי"
חשב... ברוצו ל"חדר הפועלים". ג'ון החל במהירות להחליף בגדיו כאשר נכנס לחדר
אדם נמוך מאוד, מקריח ועם משקפיים גדולות שהכפילו את עיניו החומות פי כמה וגרמו לו להיראות כמו חולד - הבוס של ג'ון. "שוב איחרת! לעזאזל איתך ג'ון!" החל לצעוק
"אתה מפוטר! זאת הפעם הרביעית כבר השבוע! מה איתך?!". ג'ון הביט בבוס שלו, שוקל את מה לעשות כדי לגרום לבוס שלו לתת לו להישאר...."מר פולקמן...תן לי עוד הזדמנות
אחרונה..." התחנן ג'ון. הוא עבד במקום במשך שנה ולא רצה לעזוב. "ניומן! לא! תן לי
את המדים עכשיו!" צעק מר פולקמן שבניגוד לג'ון שהחל להחוויר, הוא האדים. ג'ון
הוריד את המדים ופנה לעבר הדלת, חיוור ומתוסכל שאיבד את עבודתו הראשונה. הוא
יצא מהבניין, מסתכל לצדדים ואובד עצות. ג'ון חשב לפנות לביתו, או ללכת לבר...ג'ון החליט
בסופו של דבר ללכת לבר, קצת אלכוהול לא יזיק ברגע זה. הוא חצה את הכביש ופנה במורד
הרחוב, עובר על פני חנויות עד שהגיע לחנות בשם "כולבו סטאר" שלידה היה הבר האהוב על ג'ון - "בלשיץ' משקאות". ג'ון נכנס, שכן השעה הייתה 10 בבוקר לכן לא הופתע לראות את הבר הקטן אך הנעים ריק ברובו...חוץ מבנאדם אחד שתמיד היה שם...לבוש מעיל שחור, ג'ינס שגדול עליו בכמה מידות, וסוודר שחור. ג'ון זיהה את המראה הזה בכל מקום כי זה היה..."תומאס, חבר יקר, מה שלומך?" שאל ג'ון בעליצות לכאורה כדי להסתיר את עצב. "בסדר" ענה האיש והסתובב אל ג'ון והביט בו בעיניו החומות עוד יותר מאלו של ג'ון. "הכל בסדר?" שאל תומאס בקול קצת מתוח וג'ון שהיה קצת שקוע במחשבות, חשב למשך מספר שניות וענה "כן". תומאס החליט לקנות את השקר וחייך חיוך מוזר של תערובת רחמים וגעגועים לאותו אדם שלא ראה כמעט כבר חודש. תומאס הבין שג'ון משקר לו ושהוא איבד את עבודתו כיוון שהוא אף פעם לא ראה את ג'ון בשעות אלו של היום, אבל תומאס שתק...ג'ון המשיך להביט על תומאס, כאילו מנסה לקרוא מחשבותיו, שוקל את מילותיו ואז פצה את פיו: "תגיד, אתה שמעת על מקרי המוות האחרונים?" "כן..." ענה תומאס לפני שהמשיך לדבר " כלב נמצא אתמול, טוב, חלק מהכלב... רק חיות בינתיים נמצאו מתות". "מה עושה זאת?" שאל ג'ון בקול מתוח ותומאס לגם מהוויסקי שלו באיטיות וג'ון שנזכר שגם הוא צמא; התיישב בכיסא ליד תומאס וביקש מדין, המוזג בקבוק בירה. ג'ון החל ללגום בשקיקה מהמשקה שלו בזמן שתומאס סיים ללגום. "המשטרה חושבת שזה רוצח סדרתי או משהו, אבל לדעתי זה דוב..." "אני לא יודע..." ענה ג'ון "בכל מקרה, לעניינים אחרים, מה שלום לינדה?"
ההמשך יהיה מאוחר יותר :)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: