"לקבל את כל מה שקורה את כל מה שקרה, לתת סליחה אל מה שיהיה ולכל מה שהיה.."

אני לא יודעת מה יש לי בזמן האחרון.

אפעם זה לא קרה לי,

כל הזמן אני רוצה לבד, לא רוצה לצאת למקומות, רוצה לישון,

לא בא לי מכבי, לא בא לי בצפר, לא בא לי משפחה, לא בא לי חברים.

וזה בעצם מה שהיה לי עד עכשיו.

משהו לא מסתדר.

אני כבר לא מעריכה את עצמי כמו שהערכתי פעם,

לא מבחינת לימודים, אין לי חשק ללמוד, מזל שבנתיים אין ציונים. אבל אני לא משקיעה ומחפפת..

ובמכבי? במכבי תמיד יהיה לי טוב, אבל עם המקרה האחרון אני לא הכי מרגישה חזקה שם כמו פעם. עלאק 3 שבועות נסיון. זה עד הזמן שהוא עוזב בצעם. אבסורד.

 והחברים שציפיתי שיהיו לידיי בזמן הקשה באמת לא היו שם. אבל נסתפק גם בזה. סליחה כן?

ניראה לי בסופו של דבר הכל מתקשר לעובדה שאין לי פלאפון.

התרחקתי מהמון אנשים בגגל זה.

אוף. זה מעצבן.

ניראה לי שהיום גרמתי להורים שלי להבין שזה שאין לי פלאפון משפיע גם עליהם.

יצאתי מ2 מהבית ועכשיו [שהשעה 2 וחצי בלילה] חזרי. לא דיברתי איתם כל היום. הם בטח דואגים.

אבל על הזין שלי.

וסתם כי לי בא לי עוד פוסט.

אז רציתי להזכיר שאני

אפס.וחבל שאין פונט יותר גדול.

ונימאס שכל דבר שעשים למען, אתם יורקים בפרצוף.

אז אתם יודעים מה?

אני אפסיק לעשות.

כי אתם על הזין שלי..

לא באמת.כן?