אפשר להמשיך קדימה, הרבה מעבר למה שנדמה לנו שאפשר.

אני לא מוצאת את עצמי בתוך כל הבלאגן הזה.

בתוך הבעיות שלי ושל אחרים

בתוך הלחצים והשגרה המעייפת.

אני כבר איבדתי את הרצונות שלי

השאיפות והתקווה.

הכל הלך...הכל כבר לא כל כך ברור כמו שהיה פעם.

ידעתי להגיד מה אני רוצה.

עכשיו כבר הכל הלך לאיבוד.

אני רק מקווה למצוא אותם.

לדעת לתקן, ולבקש סליחה אם צריך.

לדעת להנות מהחיים ובו זמנית לא לפגוע באנשים.

לדעת לתת לאחרים לחיות. ולתת אמון.

הכל לא ברור כמו פעם...

אני רק מקווה למצוא את עצמי.

בתוך כל הבלאגן הזה.

(סעממק בא לי למות)

(אני לא מאמינה.

פתאום החלטת להשאר..

להשאר איתי

לעוד זמן, לא יודעת כמה.. אבל זה גם לא חשוב.

אתה לא מבין כמה שאני נהנת איתך. אתה באמת חשוב לי

בחיים שלי לא נקשרתי לבן אדם כמו שנקשרתי אלייך

ואני לא רוצה לתאר את ההרגשה כשנצטרך להפרד..

אפילו אם יש עוד זמן.)

אני תמיד מנסה לחשוב חיובי.

ולקוות..

שבסוף הכל יהיה טוב.

כי אנחנו בונים את העתיד. והעתיד שלי חייב להיות טוב.

עם כל הקשיים, וכל המגבלויות.

עם כל מה שעברתי, ועם כל מה שאעבור

עם כל השמחה וכל העצב.

עם החברים שאיתי ועם אלה שמזמן עזבו.

עם המשפחה והאנשים הקרובים.

עם מלחמות ועם שלום.

עם אהבה ושנאה..

בסוף יהיה טוב...

רק תקוו..

אף פעם אל תפסיקו להאמין.

הכל יהיה טוב.