אפשר להמשיך קדימה, הרבה מעבר למה שנדמה לנו שאפשר.

כיום, בעידן המודרני שאנו חיים בו- יש כמעט כל דבר שמקל על החיים וגורם לנו להנאה.

אצל כל אחד זה מתבטא בצורה שונה,

כל אחד בעיותיו, עיסוקיו, הנאותיו, ו...טימטומיו.

כן. אנחנו חיים בעולם מודרני שיש בו כמעט הכל, אך בכל זאת נראה לי שפיספנו משהו בדרך,

משהו שלא פחות חשוב מכל השאר,

וזה- ההבנה.

ככל שיש לנו יותר עיסוקים, יותר בעיות, יותר הנאות,

וככל שאנחנו מתגלים למציאות שהיא קצת יותר מעוותת ומגעילה, ככל שאנחנו מתגלים לשקרים,

להונאות, לגניבות, לרצח, ועוד המון מסוג הדברים האלה.

אנחנו משנים את תפיסת העולם התמימה שהייתה לנו בעבר,

ולפעמיים לא מצליחים לראות את מה שהולך בסביבה הקרובה שלנו.

העולם פתאום נראה לנו ממש לא עגול,

הצבעים פתאום מתחברים ומקבלים גוון אחיד ומוזר.

והאנשים.

האנשים שקרובים לנו נראים פתאום רחוקים..

האנשים שאוהבים נראים פתאום שונאים.

האנשים שמכבדים נראים פתאום מזלזלים.

האנשים שעוזרים נראים פתאום הורסים.

וזה מה שלאט לאט ברח מאיתנו, זה החלק הכי חשוב שפיספסנו.

פתאום כל האמת והכוונות הבאמת טובות של האנשים שאיתנו נראות תמוהות ושקריות.

הסיבה לכך, ממש לא ברורה לי, רק דבר אחד אני יודעת בוודאות- שזה קורה.

ומשום מה אי אפשר להפסיק את זה.

אולי תפיסה מוזרה של המוח המעוות שלנו.

תקראו לזה איך שבא לכם, אבל תנסו באמת להבחין בין אלה שמזיקים לכם, לאלה שרק רוצים בטובתכם,

רק רוצים שתיהיו מאושרים,

רק רוצים לעזור לכם,

רק רוצים לייעץ ולהיות קרובים אלייכם.

ויש כאלה, תיהיו בטוחים.

אבל תראו אותם!

כי אם נמשיך ככה, אנחנו רק נרחיק את האנשים שאנחנו באמת צריכים לידנו ונקריב את האנשים שלא יפחדו להזיק ולפגוע.

וכל זה בגלל מה?

בגלל תפיסה מוזרה של המוח המעוות שלנו?

לא נראה לי שזה שווה.

תמיד היינו מסתובבים ביחד,

הולכים, שותים, צוחקים, ובוכים ביחד,

טיילנו בכל פארק אפשרי,

ואת כל הקניונים עברנו,

ותמיד לימדת אותי להלחם, אף פעם לא לוותר,

לימדת אותי להתעקש,

אפילו שלפעמיים זה עלה לך ביוקר,

וכל מה שמפריע לך, לא פחדת להגיד לי

ואני שיניתי,

שיניתי, והשתנתי,

בישבילך.

וכן, לפעמיים דיברת על נושאים שלא כל כך עיניינו אותי,

ולפעמיים סיפרת דברים, שלא היית צריך לספר,

ואני הקשבתי, תמיד הקשבתי,

נתתי לך הכל, ואת כולי.

אמרת לי שאתה אוהב אותי, ואני חייכתי,

למרות שידעתי שאתה לא.

אז נכון,

לא תמיד הייתי אמיתית איתך,

רק כדי לרצות אותך, כדי שתיהיה מרוצה מחברה שלך.

כדי שתדע שחברה שלך מקשיבה לך, עוזרת כשצריך, מכבדת את כל מה שאתה מבקש,

ובעיקר, אוהבת אותך.

אני ייעשה כל מה שיידרש,

אני יעשה כל דבר אפשרי

כדי לסובב את הגלגל לאחור,

יש לך בטח מיליון סיבות ללכת עכשיו,

אבל רק סיבה אחת להשאר.

ועד היום בו אני אמות,

אני יעשה כל מה שיידרש

אני יעשה כל דבר אפשרי

כדי להתחיל מההתחלה.

בתקווה שההתחלה הזאת תיהיה אחרת.

"אני ייעשה אותך מאושר ואכריח אותך לסבול..."

("לאן שאלך , בסוף זה חוזר אליי
ניסיתי לנשום
רציתי לגעת ולדעת שמכאן
הגוף ינגן
הכל ישתנה עכשיו
הקץ לדמיון
מחזיק את עצמי ביד
כלכך קטן לבד
מילים שהשארתי קיבלו משמעות
אני מחזיק לך חזק את הידיים
קרוב בעיניים, רחוק מהגוף
מחפש בדמעות את השמיים
רציתי שאימא תחבק , ותגיד אני כאן זה בסדר
מותר גם לבכות , זה מחזק
אז בכיתי בסתר
הראש מסתובב , אני מאבד כיוון
המשכתי לשתות , רוקנתי את הבקבוק
כי הלב זקוק לחום
התחלתי לחלום , עברנו רחוק מכאן
לבית גדול
שבו רק אני ואת פתאום לאט לאט
מילים שהשארתי קיבלו משמעות
אני מחזיק לך חזק את הידיים
קרוב בעיניים, רחוק מהגוף
מחפש בדמעות את השמיים
רציתי שאימא תחבק , ותגיד אני כאן זה בסדר
מותר גם לבכות , זה מחזק
אז בכיתי בסתר")

ועל זה נאמר,

אל תלמדו היסטוריה.