אפשר להמשיך קדימה, הרבה מעבר למה שנדמה לנו שאפשר.

כשהשמש שוקעת והכוכבים נדלקים,

עולים בי מחשבות,

שלפעמיים דורשים קצת הסברים,

וכשיוצא לי לדבר,

אתה מכחיש ומאחורי מסכות מסתרר.

אומר, מסביר, ומדבר הרבה,

מזכיר תינוק שמנסה ללכת, ונופל,

והוא כל כך רוצה,

ומאמין,

יום אחד, הוא עוד יצליח,

יצליח ללכת, יצליח לדבר,

ויצליח לי להסביר.

ורק אתה,

רק אתה יכול להחליש אותי עד אפיסת כוחות מוחלטת,

רק אתה

יכול להבין אותי גם בלי שאצטרך להסביר ולהרחיב במילים.

ורק אנחנו,

ביחד מסתדרים יותר טוב מכולם,

רק אנחנו,

משלימים אחד את השני כמו פאזל כל כך מושלם.

ורק אני,

רק אני חשבתי שבחיים לא אתאהב.

רק אני,

נפלתי...

ועכשיו זה כל כך כואב.