אפשר להמשיך קדימה, הרבה מעבר למה שנדמה לנו שאפשר.

הנה עוד בוקר שנפתח כמו כולם,

האווירה מסריחה,

והשקט כבר מזמן לא כאן,

רק את חסרה,

בין האנשים הצעקות והבלאגן,

חסר לי אותך

באווירה קצת יותר נעימה,

במגע מלטף, ונשיקה רכה,

רק את יודעת לעודד אותי כיאילו כלום לא קרה.

יודעת לתת לי לבכות

להראות לך שזה באמת.

להאמין בך ולהתאכזב כל פעם מחדש,

מהאהבה האינסופית שלך אליי, ומכוח הדאגה.

תופסת אותי בשתי ידיים,

כיאילו מייצבת בעולם,

שאצליח לעמוד, לא נותנת לי ליפול אף פעם.

ולפעמיים כשאני חושב על זה,

אני לא צריך יותר,

תיהי לצידי ורק ככה, אני אף פעם לא אוותר,

אלמד על כל דבר להתגבר,

לעמוד על הרגליים

וללכת כמו עיוור,

אחרי הלב שלי והאהבה שלנו.

וכשעוד בוקר, שנפתח כמו כולם, מתחיל להסגר,

אני מבין שעדיין משהו פה חסר.