אפשר להמשיך קדימה, הרבה מעבר למה שנדמה לנו שאפשר.

לפעמים, אני ואתה
מזכיר לי את המילים האלו
שלא צריכות להיות באותה מנגינה שמחה
כשהן עושות לי עצוב,
ואז נשאר לי רק לקפוץ
לאיזו ברכה
שתפיג בעזרת הקור את החום שנשאר לי ממך
כי עד שאראה אותך

לחוש אותך מחדש
זה לפול למערבולת
ובכל זאת להסכים להשאר בה.
כאילו זו הברירה היחידה שנתנו לי,
להסכים לחיות לצידך.
ואני לא מתנגדת,
פשוט שלפעמים ריק לי איתך
הטבע שלי מכור אליך
עם תופעות לוואי.

כל נגיעה שלך עוטפת אותי באהבה
ופרידה ממך מכאיבה מחדש.
אני נותרת ערומה, אל מול חלון
שהתריסים בו פתוחים גם בלילה.
שאצליח לראות אותך
שב,
אם בכלל.

אי ודאות כזו, שלי.
חיי המורכבים ממך
קשורים קשר בלי יציב אליך
ולא יכולים בלעדיך
ואצלך זה גם לא מסודר
רק כי נשאר בך מקום
לעוד אנשים
או נשים.

ושוב, נשארתי קרה,
אל מול דף, כבר לא לבן
מטיחה בו את מחשבותי
ובסוף, אשוב אליך
רק כדי שבאמת אחוש
ולו לכמה רגעים
את עצמי..