אפשר להמשיך קדימה, הרבה מעבר למה שנדמה לנו שאפשר.

(כל בוקר באותו מקום
אותך פוגש ולא פתאום
מזמין חיוך
אומר שלום
השמש מאירה בחום
של אהבה
של מסיבה
זו הרגשה כה נפלאה
של מציאות והתחלה
חיוך ונשיקה.
כל בוקר באותו מקום
אותך רואה כמו בכל יום
מזמין חיבוק
אומר שלום
וזה עושה לי את היום
באהבה
של מסיבה
זו הרגשה כה נפלאה
של מציאות והתחלה
חיוך ונשיקה.
מה שיש לי בעולם הזה
לא שווה בלעדייך.)

כל בוקר זה אותו דבר,

כל בוקר אני מתאכזבת ממך מחדש,

הזנחתי כל דבר שהיה אי פעם חשוב לי..

בגללך,

כי במצב כזה אני לא יכולה להמשיך כרגיל, לא יכולה להתעלם,

לא יכולה לחשוב על שום דבר אחר.

והמצב הזה הוא המצב שאני מגיעה אליו כל פעם מחדש,

המצב שאתה גורם לי.

אני באמת צריכה את החופש הזה,

אבל אני לא יכולה לשחרר אותך.

בחיים שלי לא הייתי מבולבלת ומיואשת כמו עכשיו.

באמת.

(אתה כל הזמן ממשיך הלאה כיאילו כלום לא קרה,

אני שונאת אנשים לא אכפתייים, כלכך שונאת.)