אפשר להמשיך קדימה, הרבה מעבר למה שנדמה לנו שאפשר.

לא זה לא עובד
זה יתנפץ לכם בסוף בפנים
אני לא רוצה אבל מוצא
את המציאות שבשיגרת החיים
תמיד ניסיתי אבל טעיתי
לעשות מה שכולם מכתיבים
אולי הזמן יעזוב זה וכבר לא יחזור
בסוף הדרך אמצא פיתרון
אני לא יכול נוטה ליפול
זה מחייב אותי ושוב שובר אותי
אולי עכשיו אהיה לבד
אולי עכשיו קצת טוב לבד

שוב מרגיש אחר, כבר לא מוצא מקום
כלום לא מסתדר, שוקע בחלום
איך אצא מזה, איך להבין הכל
בטוח אנסה, וכמו תמיד..

סתם עובר הזמן
ולא מצליח לרפא את הפצעים
זה מתחזק שוב משתתק
מחייך אבל בוכה מבפנים
אתם רואים בי אבל שותקים כי
קל יותר שוב להפנות מבטים
אני לא אהיה זיכרון ואעלם בהמון
זה סוף הדרך ואין פיתרון
הכל אפור רוצה לזכור
כי המצב הזה הוא משגע
ואולי עכשיו אלך לישון
אולי עכשיו אהיה ראשון

שוב מרגיש אחר, כבר לא מוצא מקום
כלום לא מסתדר, שוקע בחלום
איך אצא מזה, איך להבין הכל
בטוח אנסה, וכמו תמיד..

לאט לאט אני נשברת, אף פעם לא ידעתי שמחשבות הורגות.

חבל, שהוא לא יודע כלום.

מזל, שאני יודעת להסתיר הכל טוב מאוד מאחורי החיוך השקרי וההתנהגות הרגילה.

ובמצב הזה, במצב הקשה והמוזר הזה.

איך ממשיכים הלאה?

(אני מרגישה שאני יודעת ולא יודעת. מתי זה יעבור?)