אפשר להמשיך קדימה, הרבה מעבר למה שנדמה לנו שאפשר.

אני כבר לא איתו,

אני לא איתו, אני עם מישהו אחר.

אבל בדיוק באותו המקום,

על אותה האבן,

וזה כלכך קשה לי,

לראות את אותם הגלים, ואותה הרוח

את אותו הירח שקצת מעומעם בלילה, ולחשוב שפעם הוא היה מלא וגדול..

פעם...כשעוד היינו יחד.

עמדתי בצד, קצת בלעדיו להסתכל על המקום,

להזכר בהכל, וכמעט להוריד דמעות.

אני לא יכולה להיות איתו כשאני שם.

הלב לא נותן לי...

והרוח הקרירה שעוברת מידי פעם מזכירה לי את החיבוק החם שנתת לי,

הכל נשאר בדיוק אותו הדבר,

העמוד, הגלים, הרוח, האבנים.

הכל.

ורק אני השתנתי..

("לא הייתי איתו רק מתוך כבוד אלייך."

איפה הכבוד שלי בדיוק היה?!)