אפשר להמשיך קדימה, הרבה מעבר למה שנדמה לנו שאפשר.

הרבה פעמיים עברה בי המחשבה האם מה שאני עושה ברגע נתון זה הדבר הנכון לעשות?

האם הסיבה שאני איתו, והאהבה העזה שלי כלפיו היא אמיתית?

ורק כשאני חושבת עליו, מתגעגעת, רואה ומרגישה אותו

אני מבינה שכן.

ואז עובר בי הפחד הגדול.

מצאתי את עצמי הרבה פעמיים יושבת מבלי לעשות כלום וחושבת עליו

עוברים בי הדברים הכי נוראיים שיכולים לקרות

מבחינתי הם הכי נוראים, אבל זה ברור גם למה.

אני מפחדת לאבד אותו.

מפחדת לחוות בפעם הראשונה אהבה נכזבת.

להרגיש בפעם הראשונה איך זה כשעוזבים אותך ולא אתה עוזב מישהו.

זה נשמע לי מפחיד וממש קשה.

ומה אני בסך הכל רוצה? אני רוצה שהוא יהיה איתי תמיד,

שידע לעודד אותי ושייתן לי להרגיש שאין לי מה לדאוג,

ושהכל בסדר..

שייתן לי את התחושה שאני יכולה להאמין בו תמיד ובכל מצב.

כי אין לי את זה..

אולי זה יבוא עם הזמן,

אבל בנתיים..

הפחד עדיין איתי, והתחושה שיהיה בסדר

נעלמת עם הזמן...