החיים במסלולים עגולים

החלק החסר, למה אנו מתגעגעים למה שחסר?

בוקר, אני תמיד שואלת מה לשים להם בסנדוויץ.

אבל יש להם תמיד תגליות, דווקא אלה שחסר אותם במקרר...

למחרת הם כבר ניצבים ממתינים במקרר... אבל הופס... זה רק תפס לאתמול

היום שוב תגליות חדשות...

טבע האדם לרדוף אחר מה שאין.

להשיג לחשוק ...

אלה הדתיים עם השטריימל נהנים ממה שיש, ואני שואלת את עצמי

למה? אין להם טבע אדם?

הם מאושרים! קשה להיות מאושר כזה? או שפשוט צריך ללמוד להיות מאושר כזה.

מעניין כמה אתה צריך להשקיע כדי לקבל את הדיפלומה-"אדם מאושר".

שנים של התייבשות על הכסא בישיבת הסדר עם שטרימל על הראש ב40 מעלות?

או לחילופין לקבל זאת במתנה ברגע שאתה מגיח לעולם.

זה מזכיר לי את המשפט "שונא מתנות יחיה" זה לא נכון!

זה לא תופס לסוג מתנות שכזה! אני מוותרת על העטיפות היפות והסרט.

רוצה מתנות מולדות, הן יותר אפקטיביות!

הבעיה- מי זוכר מה קיבל כשנולד?

הנה אלוקים, עוד משהו ששכחת להזכיר לנו על מנת שלא נהיה חוטאים כל כך!

אוי אני מאמינה חזקה! אבל חילונית!

האם אתם מרגישים חילונים מאמינים?

או שאתם דתיים שמחפשים עדיין זיכרון מרגע גיחתכם לעולם? (חוזרים בתשובה?)

אני מגלה שאני עדיין חילונית עם כל השאלות האלה.

תבינו... אני עצלנית. אין לי כוח לחפש אבל בהחלט יש בי כוח להאמין!

יחי העצלנות!!! בנתיים.