היום הכי מכוער בחיי, איזה עולם מעצבן, אולי זה לא קשור לעולם, אבל העולם שלי התמוטט
כל כך מהר, כל כך בכיעור, כל כך לא פר...
היה לי עולם לחכות לו, עד לפני כמה ימים...
היה לי למה לחכות, השתגעתי במחשבות איך זה יראה? ואם הוא יסתדר איתנו,
ואולי זו בכלל היא, היום אני יודעת שזה לא חי יותר ואין למה לקוות ...
אני לא מתכוונת להתייאש, כזו אני! אני אעשה שוב ושוב עד שאני אצליח,
אני יודעת שזה מגיע לי ולו ולהם ... אני לא יודעת איך אני אספר להם... הילדות שלי יהיו עצובות היום יותר מתמיד, זה לא יהיה בגלל יום הזכרון, זה יהיה כשאני אודיע להם, שפשוט הלב של הזעטוט שהתפתח הפסיק לדפוק, ואני יודעת שיזלגו להן דמעות בגודל כל האוקינוסים
אני יודעת שיהיו אלה דמעות גדולות, וקשה יהיה לי לעבור את זה איתן, הבן שלי לבטח
יתחיל לחשוב וישאל מיליון שאלות... כזה הוא, הוא לא יסתפק בעובדות, רק עיניים עצובות יהיו לו.
זה יעבור להם אני מאמינה, כי עם אמא כמוני אי אפשר להיות עצובים להרבה זמן ...
רציתי כל כך הרבה דברים מהתינוק הזה, רציתי שיהיה קודם כל, אבל הוא לא,
עצוב לי כל כך, אבל בשביל מה שרוצים נלחמים!
אז שחררו לי כוח כי אני ממש על הפנים, הבת שלי הגדולה רצתה להיות איתי באולטרסאונד,
אך היא לא הספיקה ואמרה שהיא חייבת ללכת ללימודים, ועזבה אותי ... וטוב שכך! לא הייתי לבד,
הייתי עם אבא שלה. אני אוהבת אותו כל כך!
באיזה יובש אמרה לי זאת שעשתה לי את הבדיקה, "הכל טוב ויפה אבל אין לו דופק!!!"
משמע, אין חיים!
זה יעבור לי, ותזכרו אסור להשמיץ תינוקות!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
