שמעתם למר הלל פוסט מיוחד
הרי לפניכם סיפור פשוט ואולי גם ידוע לחלק מאיתנו
חיה ביער אישה פשוטה ועניה, קשים היו חייה,
היא עבדה קשה בטירה בשקט רב, לא הוציאה מילה מפיה,
עבור פרוטות שלא הספיקו לה אלא לאוכל ולמעט בגדים.
ילדיה נטשו אותה, לא סבלו את העוני הרב, והפכו פושעים,
התרחקו ממנה לא כיבדו אותה, היא לא שמעה מהם יותר.
לעומתה בעלת הטירה גידלה בנחת בן אחד נאה מראה.
האישה בטירה העסיקה אותה בגלל שאף פעם לא התלוננה
וכיבדה אותה מידי פעם, אף היתה נותנת לה את השיירים,
והיא כעניה אף לא הודתה לה, בלחש חרישי היתה אומרת לה
רק מילה אחת "בשבילך"
הגברת המפליגה בעושרה לא הבינה למה היא אומרת לה רק
מילה אחת חרישית "בשבילך"
התרגזה ואמרה שתאפה עוגה לכבודה ע"י משרתי המטבח
והיא בעצמה תרכב עם סוסה האצילי אל היער ותגיש לה אותה,
הרי היא תהיה חייבת להגיד תודה מילמלה לעצמה בשעה
שרכבה אל ביתה העני והאפל.
שוב אמרה לה "בשבילך" וחמתה של בעלת הממון עלה על גדותיה
היא החליטה לאפות כל שבוע עוגה לרכב ליער ולהגיש עד אשר תשבר
העובדת הסוררת ותגיד : "תודה!"
הרבה עוגות נאפו ונשלחו אל פתח ביתה המרוד ביער, אך היא המשיכה לומר חרש "בשבילך" ולא הוסיפה מילה.
חמתה של הגברת עלה על גדותיו והיא החליטה להמית את העובדת שלא
אמרה תודה, מוות בעוגה.
באותו יום יצא בנה לצייד, החיים בטירה שיעממו אותו לאין ערוך, ומה יותר טוב מלדהור אחר ציד ביער? חשב בליבו.
עוגת הרעל הגיעה אל הבית המוזנח ברהיטים ישנים מעלים ריח בלות.
הניחה האישה המרוטה את העוגה בארון הטחוב, עייפה מעבודתה בטירה
אמרה שוב "בשבילך" חרישית ועלתה על מזרנה לנוח.
דפיקות בדלת העירו אותה "זה אני הבן של הגברת!"
פתחה דלתה הרעועה ואמרה: "אוי איזה יופי שבאת, הפתעת אותי הפתעה גמורה, שב אכין לך משקה יין, והנה איזה יופי גם יש לי עוגה שאימך אפתה." הבן עייף ותשוש מרכיבה ביער שתה את היין ואכל מהעוגה ונשכב לנוח הוא לא קם.
בערב כבר חיפשו אותו אנשי הטירה ואימו:
הם דפקו על דלתה דפיקות מבהילות, שאלה הגברת את העובדת
" ראית את בני? " ענתה לה: "הנה הוא בשבילך, שתה יין ואכל מעוגתך הטעימה."
אני לא צריכה להמשיך מר הלל תסיק את המסקנה לבד.
כל תרומה מתקבלת בשבילך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
