הזאב שיצא לחפש את עצמו

האם אנו באמת רוצים בשלום?

רובינו יגידו שכן.

אבל אני אומר שלא!!!

אולי רובם רוצים להאמין שאנחנו באמת רוצים בשלום.

אני אומר שאילו באמת היינו רוצים בשלום כבר לפני דור דורים היה השלום מגיע.

כי באמת שרצינו שלום גם חתמנו עליו, הן עם מצריים והן עם ירדן.

כנראה נוח לממשלה שלנו המצב של מלחמה אחרת לא מבין למה אין!!!

הן בצד הישראלי והן בצד שמולינו ולא משנה מיהו.

בסופו של דבר האזרחים עצמם רוצים בשלום ילדיהם.

ואני חושב שאנחנו גם צריכים להפסיק להגיד אנחנו העם הנבחר ואנחנו יותר טובים ממך כי אתה ערבי נוצרי אתיופי מצרי או כל מי שלא תהיה ואנחנו יהודים.

שאלוהים בכבודו ובעצמו בחר בנו לנהל את העולם ושאנחנו עם סגולה.

ואחר כך מתפלאים למה שונאים אותנו בעולם.

אני מאמין שכולנו בני האדם שווים אחד לשני וכן שווים לאלוהים.

אנחנו חלק מאלוהים ואלוהים חלק מאיתנו תרצו או לא זה המצב.

אני מאמין שלכל אדם יש הזכות לחיות איך שהוא רוצה ולא משנה מיהו ומה מינו!!!

אז אם באמת היינו רוצים בשלום אני כמעט בטוח שכבר היה.

עד כאן שלכם באהבה מיקי

אני נמצאים בשבוע לא פשוט
בין יום השואה ליום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות.

חשוב לציין את החללים והנספים וגם לחגוג את המדינה שלנו.

אבל אנו צריכים לשאול את עצמינו היום את השאלה הבאה:

האם אנו רוצים עוד חללים עוד הרוגים חפים מפשע?

אני כמעט יכול לדמיין את הפרצופים של כמה וכמה רובם אומרים ובוכים שלא.

אבל כאן נכסת השאלה מה אנו עושים בשביל למנוע עוד קורבנות חפים מפשע ומיותרים?

אני מאמין שאם נזנח את דרך הנשק ונפנה בידיים מושטות לשלום היידיים אינן תשארנה ריקות ונקבל את פני רעינו לשלום.

אנחנו אומרים שאנחנו רוצים שלום וכל פעם שבאמת יש לנו הזדמנות לשלום אנו מסירים את ידינו ולא עונים להושטת הידיים של שכנינו.

אנחנו אומרים שאנחנו לא רוצים מלחמה ולמעשה אנו פונים אליה כמעט תמיד.

"מה עליי לעשות לאדם ששונא אותי אהוב אותו ותראה לו אחרת"(הגאון מוילנה).

די לנו מקורבנות מלחמה ב60 שנות קיומה של המדינה כמעט 23 אלף חללים .

בואו נחנך את עצמינו לסובלנות לשלום לאהבה.

ובואו נחפש באמת פתרון לסכסוך הזה .

בהמון הוקרה לנופלים שתהיה נשמתם צרורה בצרור החיים.