כמו חג החירות הבא עלינו לטובה כך גם גופי לאט לאט מקבל את חירותו.
הייתה תקופה מאוד לא קלה אבל כנראה שלאט לאט היא מתפוגגת.
כנראה שמראש השנה שהיה שלא אכלתי ממאכלי החג בשולחן הארוחה ואולי תפוח בדבש יבש בבית החולים ועד עכשיו פחות או יותר היו הרבה מתחים לאילה ואילה.
חלקם יותר טובים וחלקם פחות טובים.
יותר שמחים ופחות שמחים.
היו ריבים וויכוחים עם אנשים מסויימים עם חלקם התפייסויות.
היו היכירויות חדשות.
הפתעות חדשות ובשורות איוב חדשות.
אבל בסופו של דבר חיינו את החיים לטוב ולרע.
עכשיו פשוט המסכה שעטפה את הלב מתחילה להתקפל אחת ולאחת ולתת יותר חופש ללב.
אולי עדיין קצת קשה כי חלק מהמסכה עדיין נמצא אבל חלק ממנה יצאה.
אני מעדיף להסתכל על החלק שיצא כבר כי להסתכל על החלק השני רק יגרור אותי לשם עוד יותר כנראה.
אז ויוה לחופש ויוה לוידה.
חג החירות השנה הוא גם חג החירות הפרטי שלי.
התנתקות מן הישן וזרימה אל החדש.
ואת ליל הסדר אני כמובן עושה בבית עם המשפחה וכאלו.
אבל את ליל הסדר הפרטי שלי אני עושה בלב שלי.
עם הלב שהתמלא ויצא לחופש סוף סוף.
שלכם בהמון אהבה לכל עם ישראל
לכל העולם
חג פסח שמח וכשר וחג של חירות לכל אומות העולם
שלכם בהמון אהבה
מיקי מיכאל ומישה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
