רגשות זה חרא, אני חרא.
שונאת למהר דברים. אני תמיד ממהרת לאנשהו, דואגת, אני כמו לוח זמנים לחוץ עם רגליים, איזה בולשיט, בחיי.
אני תמיד רצה ורצה ורצה, ולבסוף נופלת בגלל הטיפשות. אני אף פעם לא יכולה לתת לזמן לעשות את שלו. אני לא יכולה לנוח במקום, תמיד מחפשת איזו הרפתקאה מפגרת. למה לעזאזל אני לא יכולה להישאר במקום, לנשום ולשתוק ?
על זה אני שונאת את עצמי, אני לא נותנת לעצמי לנוח, ובגלל זה אחרים מסביב לא נחים.ארג.
בסופו של דבר כל סיפור אהבה שאיכשהו קשור אליי הוא מפגר. הספיק לי קשר אחד שחצי שנה ממנו הייתה מבוזבזת. לא, בעצם היו שניים כאלה, אבל זה שולי.
ומצד שני..
יותר מידי דברים אסורים, ויותר מידי מחשבות טיפשיות שלי.
למה אני תמיד מוצאת דרך להסתבך עם עצמי ? או את עצמי...
חרא תקופה, ולא משנה מה יאמרו לי, אני לא מאמינה שהיא תעבור. נדפקתי מכל הכיוונים, מכל הבחינות.
שבוע הבא טיול שנתי, אין לי כח -_-
עוד שבועיים וחצי יש לי 16, ואיכשהו אני תמיד נדפקת לפני היומולדת.. אני כולי תקוות שאוכל לחגוג אותו, נראה כבר..
וכל השאר - פשוט מיותר להגיד.
~
..Am I ?