שלוש פעמים גברת נויהאוז יצאה מביתה לכיוון תחנת הרכבת, וכל פעם התעכבה דרכה, שלא מרצונה ושלא בטובתה. שלא בטובתה? שנים אחר כך, ביושבה בחדרה הצבעוני והחנוק קמעא בבית האבות המפואר בירושלים סיפרה שהעיכובין מן השמיים היו, כי בזכות העיכובין הללו פגשה את בעלה, כי בפעם הרביעית, כשיצאה מביתה לכיוון תחנת הרכבת היא נתקלה בגבר גבוה ומקסים, ואילולא אחז בזרועה כמעט ונפלה על המדרכה.
סיפור פשוט וטפשי נהגו נכדיה לצחוק ממנה בכל פעם שסיפרה אותו בהתלהבות רבה, עיניה נעוצות בתמונת בעלה ז"ל, שתלויה לה על הקיר וצופה אל העתיד. גברת נויהאוז לא נעלבה כלל מצחוקם של נכדיה. היא אהבה אותם אהבת נפש, ציוותה להם את כל רכושה [הם לא ידעו על זה כמובן, עוד מעשה של זהירות של הייקית הזקנה] ואירחה אותם רבות בחדרה בבית האבות.
הורים לא היו להם לנכדיה. שני הוריהם, בתה ובעלה נהרגו בתאונת דרכים כשמיהרו לתחנת הרכבת. מאז היא גידלה אותם והשפיעה עליהם מרוב טובה וחוכמתה. הנכדה הצעירה ביותר, גברת אנקל היתה כבר בת עשרים ושלוש ולדעת גברת נויהאוז היא התאימה להמשיך את השושלת החשובה והסודית שהיא, בקי, היתה חברה בה מאז לידתה.
יש לחשוב על זה הרהרה הזקנה בינה לבינה, ועינה צדה כותרת בעיתון: הארי פוטר כבר בארץ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
