מן השכחה אֲעַלֶה אלותַי

ציפור אחת משוגעת

טסה מעל

הדגים מיובשים במלח צידה למסע

האופק ירוק ורחוק

ריחותיו אינם ריחות העכשיו המלוח

גם כחול השמים מסנוור את העיניים

והעיניים דוהות מול האינסוף המבעבע

הציפור נוחתת בטירוף ובמהירות של טיל

אל תוך בעבוע האינסוף

צרחת הציפייה אל הדם והבשר מרעידה

עולמות

שוב מטס משוגע מעל

ריחות הדם עולים באוויר השקוף, הדקיק והעדין

דגים נארזים בחופזה

הציפור דואה אל על ואחר כך יורדת אל זרועי

העירומה.