חשבתי שמתת לי היום,
חשבתי שלא אזכה לראות עוד את הפנים המנוכרות שלך,את המבט השפל שלך,
את הרגעים היחידים בהם אתה בין החיים למתים,
אהבה שתמה ואינה תחזור,
מציאות נבזית שחתמת לעצמך,
חשבתי שאותם רגעים קטנים בהם אני עוברת ליד הבלוק האכזר,
אותם רגעים של שתיקה מהותית,
אותם רגעים של עצב ורחמים עמוקים,
לא יחזרו שוב.
חשבתי, אבל טעיתי,
הפנס האדום רק אותת לעוד דום לב בלתי פוסק ברחובות העיר,
העיר הלבנה,
רוח רפאים,
ככה אני רואה אותך.
סקס סקס סקס סקס סקס
מוות מוות מוות מוות מוות
סמים סמים סמים סמים סמים
מוות מוות מוות מוות מוות
קריאות בוז,
בוז,
לאן הגעת?
שפלה!
שפל.
לבד.
ככה רצית.
ככה קיבלת.
תגססי לאט, לפחות בהנאה מיותרת.
שתקי, אל תדברי בכלל, אין מה לשמוע,
בכי מיותר, רחמים עצמיים על כלום,
כלום שכבר נגמר,
ועוד רגע מתמלא וחוזר לשגרה התמידית.
העמדת פנים.
שתיקה עמוקה,
רגע מהותי.
לא עשיתי למענך כלום, רציתי ולא יכולתי.
" לאט היא זחלה לה, גופה איילה... שכבה חשופה שם, בי בהתה..."
בדידות.