מטפסת על קירות בפתח תקווה

לא יודעת למה אני מוטרדת היום. דווקא יש לי יום חופשי (כמעט). יש לי פגישה בעוד שעה עם מישהי.

ואני מוצאת שאני לא ממש יודעת מה לעשות עם עצמי. האם יתכן שהתמכרתי לעבודה? כל הזמן נדמה לי שאני מוטרדת מהפגישה שתהיה לי היום (זו פגישה טיפולית) או שאולי זה השיחה שהיתה לי עם בן זוגי אתמול, למרות שאותה שיחה הסתיימה יפה בסופו של דבר. אני באמת לא יודעת, אבל אני מרגישה כאילו זבוב טורדני מזמזם לי ליד האוזן.

זו תהיה הפעם הראשונה שאני עושה פגישה טיפולית שלא בבית. דבר שרציתי כבר הרבה זמן שיקרה, אבל אולי לא בנסיבות האלה (מתוך אילוץ) וזה גם עולה כסף כמובן. ואולי מה שמטריד אותי זה הרצינות של העניין?

אני בטוחה שאחרי הפגישה ארגיש יותר טוב, ארגיש אפילו הקלה. ואני מתכננת להסתובב קצת ליד דיזינגוף (שם הפגישה) וללכת להתעמלות.

אני קוראת ספרי תינוקות שממש לא מעודדים אותי עכשיו, וזה מתחבר גם לזה שאני כל היום בבית היום ואני כבר מדמיינת את עצמי בעתיד הלא רחוק כלואה בבית ומתגעגעת לעבודה. אתמול בכלל היה השיא - כשהייתי בהוסטל וחשבתי שאני עומדת להתגעגע. להוסטל! ואפילו לא התחשק לי ללכת הביתה.

המוטרדויות האלה מטרידות כשלעצמן. כשאני מגיעה למצב כזה אני מרגישה שאני חייבת לפרק את זה איכשהו, אבל זה לא מצליח לי לאחרונה.

חלמתי שאני שותה קפה.

(עכשיו בהריון אני לא שותה קפה, אבל מאוד מתגעגעת לזה)

בחלום הקפה היה מוזר - זה היה כמו אספרסו קטן שיש בתוכו סלט ירקות. וקראו לזה הפוך.

אתמול החלטתי שאביא לכאן את החלומות שלי. יש לי המון, והם בזמן האחרון לא טובים.

בכלל, הלילות הפכו להיות מוזרים - אני מתעוררת כל בוקר מזיעה כולי, נראה לי שאני (או יותר נכון הנשמה שלי) עובדת שם קשה...

אז הלילה חלמתי כמה חלומות, אני לא זוכרת אותם בפירוט. באחד מהם היה לי כלב חום שנורא אהבתי. אני מחבקת אותו (זה היה החלום היותר סימפטי הלילה)

באחד אחר, היה משהו שקשור בתחבושות היגייניות, זה נורא מביך, ואבא שלי נכנס לשירותים שאני נמצאת בהם (כבר אמרתי שזה מביך), אולי אפילו שני ההורים שלי, ואני צועקת עליהם שיצאו

יש משהו מאוד חושפני בחלומות. אבל מסקרן אותי לאן הדרך כאן תוביל - אני יודעת שכשמנהלים דיאלוג עם החלומות שלך זה תמיד מוביל למקומות מעניינים.