שקט! חושבים כאן.

סבא חדגוני. תחילה, כשהוא בא אלינו לא אהבתי את זה וגם הוא הרגיש כך. הוא קשיש וסתם תופס מקום, אבל אמא אמרה שצריך לתת לו כבוד. החלתי לדבר איתו, אך מעט זמן לאחר מכן השתוקקנו שנינו והורדנו את עינינו במבוכה. אין לנו על מה לדבר.

בארוחת הערב הבטתי לו בעיניים וראיתי דבר נסתר. סוד אפל שגורם לעיניו לדהות. הסתכלתי עליו במשך כל הארוחה בניסיון לגרום לסוד בעיניו להתבהר, אולם ללא הצלחה. אחרי הארוחה הוא השתכן על הספה ולקח עיתון. איכה אפשר להצליח לקרוא כשהסוד מכסה את העיניים? תהיתי. התיישבתי לצידו.

ביקשתי שיגלה לי את סודו.

"מה?" הוא נראה מבולבל.

הסברתי את עצמי וביקשתי בשנית.

"אה...לא..." סבא השיב מוכה תימהון ובהול מהשאלה הפתאומית שלי. מה שגרם בתוכי לרצון עז לדעת מה הסוד.

רבות הדרכים שניסיתי לשכנע אותו לדבר השבוע, אך הוא לא נכנע לאף אחת מהן. עד מהרה, כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה הסוד של סבא. ככל שהוא התנגד יותר, יותר רציתי לדעת. בלילות חלמתי על הסוד, איך הוא מתקרב אליי לאיטו וכמעט נפרם בפני אלא שאני מתעורר מהתרגשות באותו הרגע. והסוד של סבא צוחק עליי מבעד זכוכית עיניים ומתחבא מעבר מסך ערפל קודר.

בסופו של דבר הגיע היום האחרון לאירוחו של סבא בביתנו ועדיין לא הצלחתי לפענח את הסוד. באותו היום הייתי נואש, בכיתי לסבא שיספר לי, אך הוא לא נסוג מתשובתו השלילית.

סבא לקח את המזוודה והודה שוב לאמא על האירוח, הוא ליטף את ראשי וחייך אליי. ניתרתי אל הסוד בעיניו וההוא זינק והחל לברוח ממני, רצתי אחריו, הוא סר מאחורי דלת הכניסה ואני אחריו. רדפתי אחרי הסוד בכל העיר וזה היה קשה עם רגליי הקצרות ועם החמקמקות של הסוד. נשמתי בכבדות, דחפתי אנשים מדרכי וכל מה שראיתי זה חלקים זעירים מהסוד, נופלים על האספלט ומתאדים בתמונתם האחרונה. עלטה, טינופת, נהי. גם הסוד התייגע, אולם לא מלברוח. הוא התייגע מלהתחבא. כפי שילד קטן במשחק מחבואים שרע לו במקומו הצפוף. אישה מתייפחת, ילדים מתים, אוכל. להכל יש אמתלה, תחפש טוב ילדי, זה מוצדק. דנן של חיים ומוות. הכל עניין של בחירה, בייחוד שואה, כשאתה יהודי. בן דת משה, ילדי. מובחר. דם, יזע, עצמות. ואנוכי אוכל. מוות, שריפה, גז, קליעים. ואנוכי ישן.

הייתי רך בשנים, בסך הכול רציתי להישאר בחיים. כאשר אני דלטור, אני חי. זה תעתעני.

הגעתי הביתה, מתנשף ומזיע, סמוק כול כולי.סבא בהה בי בעצב והסוד שב לעיניו, אלא שהוא כבר לא היה מעורפל, פשוט מיוסר מלחיות.

הוא נכנס לחדר בלית בררה והדלת נסגרה אחריו מיד, השתררה חשיכה.

הוא לא ניסה לצאת, מכיוון וידע שהדלת לא תפתח שנית, אך עדיין לא הבין את משמעות הדבר.

אור שחור עטף את עיניו, חודר לעומק אבריו כאילו מרוקן אותם מגופו.

לב מתפרע בחזה, אך הדם מסרב לעבור בעורקיו. עכשיו נעצר.

הכל נעצר.

שקט, כל כך מכאיב, אבל הדממה המשיכה לצעוק.

בבטנו בערה אש קרה השורפת את טיפת האומץ האחרונה שבו.

פחד אחז בו בידיים חסרות רחמים, מושך אל החושך והדממה.

פחד...

באתי לקריון לפגוש את אלסיין ובן!! מוהאהאהא

אבל שם, ליד הבית קולנוע חיכתה לי הפתעה הרבה יותר גדולה משני בנים שעדיין לא יודעים את זהותם.

פנינוש, נויוש, הדרוש וולריוש היו שם! פ=נ=י!!!!! נ=ו=י!!!!!!111

זה בהחלט יכול לגרום לאושר.

וכולם כולם כולם כוווווווווולםםםםםם אנסו אותי! @!$%#%!$%$%@

אבל אתם יודעים? הכי כיף שאנשים שאני כל כך מתגעגעת אונסים אותי. (:

אחרי הרבה חיבוקים התשייבנו מאחורי הקריון והיה ממש בלאגן והיה מעצבן כזה, אז בשביל להתרענן שפכתי מים על בן @#%!@#@#^#$ כמובן שהייתי מעדיפה לבעוט לו בביצים. (:

בן גם שפך לי מים על המכנס ואז אני שוב שפכתי עליו...ואז המנקה העיפה אותם.

אי שם באמצע כל הבלאגן נפרדתי מנוי, פני וולרי שהיו צריכות ללכת הביתה. אני כבר מחכה לראותן שוב! (:::::

ואז לבשתי את המכנס של אלכס! כן כן! אותו המכנס הנחשק! זה היה ממש סקסי.

ואז רונית ובן התחרמנו אז אני, הדר ואלכסיין הלכנו משם ונגענו לאלכס בזין עד שעמד לו XDDD

ויש לו תחת שקסי! XP

ואז ליוונו אותו החוצה ושם אמא שלו חיכתה לו, והיא ראתה אותנו נוגעות לו בזין. לא כיף.

אבל אמא שלו כוסייייייית!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!11

יו, הייתי עושה אותה.

בטונדות שליטה.

גוג ומגוג - 2024 וישראל.

שלכם,

          אני (: