שקט! חושבים כאן.

אולי היא באה מיקום אחר, אולי פשוט נולדה פגה. היא פשוט לא שייכת, כאילו היא מקרינה את ה: "אל תתקרבו אליי" וזה מוזר כי היא עצמה פשוט בוכה לצומי. אף פעם, פשוט אף פעם לא הרגישה שייכות. בשום מקום וכמה שהיא ניסתה...הו כמה נסיונות כושלים היא עשתה בחייה בשביל דקות ספורות של הנאה שיקרית, ואז ככל שניסתה להתקרב עוד היא נעלמה.

ההרגשה הזו היא אפילו לא בדידות, זה בידוד פשוטו כמשמעו. והיא נושאת אותו על עצמה כמו מחלה.

וגם ההרגשה של חוסר וודאות, כי אולי היא באמת שונה. אולי הרגשות שהיא מרגישה זה שונה מאחרים, אולי אחרים הם נורמלים ולה יש פגם, אולם היא אף פעם לא תדע, אין מספיק מילים כאן לדעתה.

זה לא עצוב, פעם זה היה, אבל מתרגלים. כמו שלילד נורא נמוך יש בעיה והוא מרגיש מוזר, אבל אז זה פשוט מסתדר בראש, פגם.

למרות שכולנו יודעים שהיא מקצינה דברים.