שקט! חושבים כאן.

כדיי להראות שכביכל יש לכם חיים מעניינים ששווה לקנא בהם.

אז לא באמת קורים דברים מגניבים אם לא מכינים אותם מראש.

אני חושבת שפיתחתי בעיות אכילה (זה לא מפתיע בהתחשב בזה שאני נורא נורא רוצה להיות כוסית ושאני באפריקה). אז עכשיו אני אוכלת אורז וסלט וגם את זה בכמויות מזעריות. אה...ואני שותה תה להרזיה. אתמול טחנתי המון עוגיות וצ'יפסים ושתיתי חצי פחית פאנטה (לא יכולתי לסיים עקב החשק הרב להקיא) וכל הלילה הייתה לי בחילה ורציתי להקיא, אז שקלתי ברצינות אם ללכת לשירותים ולהקיא, אבל לא היה לי כוח וזה מגעיל. לא הקאתי מאז גיל 8 ואני לא רוצה לשבור 6 שנים של מזון שלא יצא דרך הפה.

וכדיי לא להפחיד אתכם לגמרי (כי כל מי שמכיר אותי חושב שיש לי בעיות אכילה), יש לי תירוץ: האוכל במלון מגעיל. אני מעדיפה לשתות בירה עם חלב מאשר לאכול את זה. אתמול טעמתי יין והוא היה מגעיל. אני אוהבת להסתכל על יינות, אבל הטעם שלהם מגעיל. אני לא רוצה לאכזב כאן אנשים (כי כולם בטוחים שאני הכי רוסיה שיש), אבל אלכוהול זה מגעיל.

אני מניחה שהסיבה לגועל היא הכושיות שמכינות אותו. אז, המלון מנוהל ע"י כושיות מוזרות שעוקבות אחריי מאז שניסיתי לדבר איתן (הן דיברו המון ואני אמרתי להן שאני לא מבינה, אבל להן לא היה איכפת והן דיברו ודיברו ודיברו, אז אמרתי "תודה" בפרטוגזית וברחתי). יש להן מקלחות, אבל הן מעדיפות לנקות את הרגליים שלהן על אבן ליד המלון, יש להן מייבש כביסה, אבל הן מייבשות אותה על הדשא. קיצר, הן נורא מוזרות.

את הבגדים שלי הן סימנו במספר החדר, כך שעל כל בגד כתוב "2", על כל בגד! על המכנסיים, החולצות, הגרביים והתחתונים#$^%&$

הזכרתי לכם שרוב דיירי המלון הם גברים? עכשיו הזכרתי. אתמול הייתה ארוחת השבת הראשונה שלי והתלבשתי דיי יפה (סוודר שחור עם חורים, מכנס רחב, שתי צמות קטנות בשיער פזור ואפילו קצת ליפגלוס) ואיך שנכנסתי כולם הסתכלו עליי.

זה היה מצחיק, אחד רוסי השקע אותי עם יין (שאמא שתתה במקומי), אחד אמר כל מיני משפטים מאתרים של טיפו ושאר בעיקר בהו.

אני אוהבת להתלבש יפה לארוחות, אני אעשה את זה תמיד. בפעם הבאה שאצא לטיול או משהו, אני אקח שימלת ערב שחורה ואלך ככה לארוחת ערב (וזה בתנאי שארזה קצת).

אמא שלי דיברה עם אחת הכושיות במלון והיא הסכימה לעשות לי צמות עם תוספות, אני עושה תוספת כחולה או ורודה.

אוף, הפרה מהניתוח לא רוצה לקום, כלבה. אני אחשמל אותה עם שוקר חשמלי.

עד העידכון הבא, צ'או. זונות.

עריכה: "לפי התגובות אני חושבת שאף אחד לא באמת קרא את הפוסט, תזכירו לי לכתוב פוסטים קצרים וברורים בפעם הבאה. אם הייתי בישראל, הייתי מראה לילד בן 4 את הפוסט הבא ושואלת אם הכל ברור לו מכל מה שכתבתי ואם תשובתו תהיה חיובית, אני אפרסם את הפוסט לכם, בני טיפשעשרה יקרים.