שקט! חושבים כאן.

אני מנקה את הבית לכבוד בואה של אמא, אז מצאתי שיר שכתבתי מזמן.

מריבה:

מתחיל בצחוק,

עם כעס בקולה,

זה לא כל כך עמוק

והשיחה עולה.

השמש הסתתרה,

אולי כי פחדה לראות,

את מה שהיא אמרה

ועוד אחת המריבות.

ונזיפות קלות,

ועוקץ לא רעיל,

בלי כוונות רעות,

עוד בוחן שמכשיל.

והיא מכה

והוא מחזיר,

הנשמה רכה,

הלב מאוד שביר.

הצעקות גוברות,

החושך לא מפריע,

הרבה בראש קולות,

המתח כבר מופיע.

הוא מנסה להתקרב

והיא מעבירה ביקורת,

רוצה שיפגע בלב,

זו בשבילה תיקשורת.