יום העצמאות ממשמש ובא. שישים שנה למדינת ישראל הקטנה שלנו. מי היה מאמין. שישים שנה שלמות. בהתחלה נלחמנו במקלעים, אחר כך במקלעים וטנקים. אחרי זה גם במטוסים ואוניות ועוד מטוסים. ואז המלחמות נהיו לייט. טילים טילים ועוד טילים. מלחמות טלוויזיוניות (לא לכולם). והנה אנו כאן.
הנה אנו כאן, בעידן כוכב נולד. זמרים נולדים, רקדנים נולדים, אפילו טבחים נולדים. בקרוב מאוד נגיע לעידן הבלוגרים הנולדים. מלבד זאת, יש גם את השורדים והיזמים. ובכלל הטלוויזיה נהיתה משופעת בערוצים. מן מצב כזה, כנראה שאנחנו, בני האדם, די אוהבים תחרויות.
ומה עם רוחב הפס? מממ...? הולך וגדל בלי הפסקה, העיקר שיהיה לנו יותר טוב: יותר שירים, יותר סרטים, יותר תמונות. ויש לנו גם ויקיפדיה בעברית, ואתרי חדשות בכלל לא רעים. מי אמר שאנחנו קטנים?
אז נכון... אנחנו פחות מכירים. לא אני ואתם, ולא אתם והשכנים. דברים נעשו יותר אבסטרקטיים, גם קשרים. יש את ישרא, יש פייסבוק, ועוד כל מיני רשתות ופורומים שונים ומשונים.
והשירים... או השירים... נהיו כל כך מלוטשים ומתוחכמים... הרבה אפקטים וצלילים, אלקרוניקה ומגברים. המרחק בין דיסק להופעה חיה רחוק מאי פעם. אך... המרחקים.
מעניין איך אתם בימים אלו. איך עוברים עליכם החיים. מה את מתכננים לעצמכם בחודשים הקרובים?
ואני עדיין פה, קוי קטן ותמים. נלחם בתחנות הרוח שמעבר להרים. מנסה להבין את מהות החיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: