מנסה לראות בדרך אחרת .

אני פשוט לא מסוגלת יותר.

אני נותנת, אחרי הרבה זמן שלא נתתי,

ומה שאני מקבלת זה בוקס לפרצוף.

אני מנסה, אני רוצה, אני משקיעה זמן מחשבה.

אבל לא.

זה  פשוט לא קורה.

למה?

אני לא יודעת אבל זה כבר לא תלוי בי.

אני כבר לא אתן.

אני לא אשקיע זמן מחשבה,

כי אם זה לא ככה זה לא שווה את זה.

הכל חוזר על עצמו,

כל כך הרבה.

אני מנסה לתת ולתת ואנשים פשוט לא מעריכים,

שוב אני מקבלת בוקס לפרצוף.

ולהגיד נמאס לי זה לא יעזור.

כי אני חוזרת על זה שוב ושוב.

-

עריכה.

כואב לי, יותר מידי כואב לי.

הכל נהיה פשוט מידי בזמן האחרון.

לכל בעיה, עם פתרון כל כך קשה יש תשובה בקלות.

הכל מאוד מפתיע ומוזר.

מן ציפיות ואשליות שמתגשמים בקלות.

הרבה אכזבות שנעלמות בין רגע.

כמה שהאכזבות האלה כואבות, לא משנה כמה, הן כבר חלק מהעבר.

הרבה דברים טובים קורים לי בזמן האחרון.

המון תקוות, המון חום, המון רצון.

האם זה סימן לירידה?

ירידה גדולה - גדולה מאוד?

אני מקווה שלא.

'זה כואב'

הוא צועק.

והיא ממשיכה לדקור ולדקור.

לא איכפת לה מה הוא אומר כי היא יודעת מה היא רוצה.

'בבקשה, אני מתחנן תפסיקי'

והיא, לא איכפת לה מכלום. רק להמשיך בשלה.

וכואב לו והוא סובל.

הוא נחלש ופגיע.

הוא נסדק, מתנפץ, נשבר.

מדממם למוות.

היא מצטערת, היא הייתה טיפשה.

היא בוכה ובוכה.

דמעות הכאב והסבל האלו.

דמעות שלא יכפו על שום דבר שקרה.

'זה כואב'

היא צועקת.

והיא ממשיכה לדקור ולדקור.

לא איכפת לה מה היא אומרת כי היא יודעת מה היא רוצה.

'בבקשה היא מתחננת תפסיקי'

והיא, לא איכפת לה מכלום. רק להמשיך בשלה.

וכואב לה והיא סובלת.

היא נחלשת ופגיעה.

היא נסדקת, מתנפצת, נשברת.

מדממת למוות.