לצבעים אין שום קשר לרוע או לטוב.
האיש האפור הלך לו עם חברו, איש אפור גם כן. הם נכנסו לתוך מהומת אנשים מלאה בצבעים שונים. הצבעים נראו להם כל כך פסולים, הצבעים גרמו לאנשים לראות את האנשים האחרים בצורה מסויימת. עשר השניות הראשונות גרמו להם לרוב לפסול את האנשים האחרים. המבט שהיה לאנשים האפורים היה מבט של אכזבה. הציפייה, האנשים האפורים קיוו לפגוש אנשים אפורים גם, אפילו בגוון, אך הדבר שהאנשים האפורים ראו היה אנשים ורודים, כחולים, ירוקים, כתומים, צהובים, אדומים, והדבר הכי קרוב אליהם שראו היו האנשים השחורים והלבנים. מיד, האנשים האפורים התקרבו אל השחורים והלבנים הרי הם בצבע שלהם. האנשים האפורים, השחורים והלבנים בילו להם ימים ואף חודשים. ככל שעבר הזמן האנשים האפורים ראו את המגרעות של האנשים השחורים והלבנים. כל זאת למרות שהשחורים והלבנים בגוונם של האפורים. לאחר כמה זמן, הגיע יום אחד שבו האנשים האפורים לא יכלו יותר. הם ספגו כל כך הרבה שעזבו את האנשים השחורים והלבנים.
האנשים האפורים נשארו להם לבד, ללא כל איש. לאחר חודש, האנשים האדומים והכחולים התקרבו אל האנשים האפורים. האפורים קיבלו אותם בצורה מאוד קשה וכואבת. עם הזמן, האפורים הבינו שהאנשים האדומים והכחולים, שאינם בגוון של האנשים האפורים הם האנשים הטובים ביותר שיוכלו לבלות איתם במשך הזמן שנותר.
סי''ס 2009 - הולך להיות מושלם.
האנשים האפורים יתקרבו גם לאנשים האחרים, לא רק בגוונים שלהם.