מנסה לראות בדרך אחרת .

היא יצאה לחופש; השמיים היו תכולים, השמש האירה בכל כוחה, הפרחים לבלבו, העצים חייכו, הציפורים צייצו.

לאט לאט, היא הרגישה הרגשה מוזרה; השמים התכהו, השמש הייתה חלשה, צבעי הפרחים החלו להשתנות, העצים נכרתו, הציפורים כבר לא היו שם.

לבסוף, ברחה, לא מצאה דרך חזרה; השמיים היו שחורים וקודרים, לא הייתה שמש הירח והכוכבים נעלמו, הפרחים נבלו, לעצים לא היה שום זכר, הציפורים מתו, והסופה - הסופה החזקה שסררה באותו המקום כבר הרסה הכל.

את פשוט מגעילה אותי. אולי אני התנהגתי כמו מטומטמת אבל את עברת את הגבול.

את מגעילה, את דוחה, את אגואיסטית, את לא מודעת לעצמך.

עוד יום אחד ואני אתפוצץ.

למה את משפילה אותי ככה?

ועוד מולה.

מול הבן אדם שאת הכי לא צריכה.

תודה לך, על כל האושר שבי עכשיו.

-

אף אחד מהם לא שווה את זה.

למה לעזאזל אני בוכה.

למה אני בוכה?