מנסה לראות בדרך אחרת .

עוד יום אהבה לבד. זה חוזר על עצמו שוב ושוב. כל שנה אני מדברת עם חברה אחרת על כמה שאנחנו לבד ביום אהבה וכמה שחסר לנו אהבה. כמה שזה יום ש'נועד' בשביל 'לבאס' אותנו. ואני לא יכולה להגיד שזה קל לי כל הבדידות הזאת; היא קשה לי. והאמת, אני לא כל כך צריכה את החבר הזה שיבוא מתי שהוא. אני פשוט צריכה את אהבה הזאת, את התמיכה, אני צריכה עוד מישהו שיהיה פה בשבילי. אני צריכה משהו שיחזק אותי. משהו שיתן לי מרץ. אני צריכה, מישהו שאני אעשה הכל בשבילו. אני צריכה מישהו לחשוב עליו. אני צריכה לשכוח את הבן אדם הזה. אני צריכה להתחיל מחדש. אני צריכה חופש, אני צריכה את ה'לילה טוב' מהבן אדם המסויים הזה שיבוא מתי שהוא. אני צריכה את ה'בוקר טוב'. אני צריכה מישהו שכל פעם שאני אחשוב עליו, אראה אותו, אקבל זכר ממנו; אני אחייך, כי אני אדע שיש פה מישהו. אני צריכה את המישהו הזה שאני יוכל לפרוק את כל מה שאני מרגישה.

וזה לא שאין לי את זה, יש לי הרבה, אני פשוט צריכה את הבן אדם הזה שאני יאהב.

אני כל כך סתרתי את עצמי בפוסט הזה.

ויש עוד פוסט למטה שכתבתי היום, לפני כמה דקות.