אנשים באים והולכים; לומדים, מעמיקים, מתנסים, מחפשים, מוותרים. כל כך קשה לי לעכל את זה. אנשים באים, אבל למה הם הולכים? קשה לי עם העובדה. אני מרגישה אשמה? או שלא? אני לא מצליחה להחזיר אותם, להחזיר למסלול הרגיל. משהו עוצר בעדם. משהו גורם להם להתחרט על כך שבאו בכלל. ואני מנסה להחזיר אותם, מנסה בכל הכוח. נאבקת, נפגעת, נלחמת. אבל זה כך כך ברור שהכל ישאר כמו שהוא. זה כל כך ברור שכבר ויתרתם ולא תבואו יותר. זה ברור שאני עושה הכל לחינם. מתי יבוא הרגע בו תבינו מה אני ועוד רבים עושים למענכם? מתי תבינו שסטיתם מהדרך האמיתית שלכם? או שאולי אני בכלל טועה, והדרך שלכם היא זו שקיימת ברגע זה? אני מכבדת את הדרך הזו, אני מאוד מכבדת אותה. פשוט מאוד קשה לי להבין אותה, היא נראת לי מלאה בדברים רעים, יותר מידי.
הדבר היחידי שחשוב לי שתדעו, שאני אוהבת אתכם כל כך ואתם חשובים מידי בשביל שאני אתן לכם לסטות מהדרך האמיתית שלכם. ואני מכבדת אותכם ואני עושה הכל כדי שיהיה לכם טוב.
מתי תבינו את זה?
-
מתי תפסיקי? את פוגעת בי. למה את לא מבינה את זה?
אני נותנת לך כל כך הרבה, ואני מרגישה איך הכל מתפוצץ לי בפרצוף.
או שאני מתערבת יותר מידי בחיים שלך? או שאני רוצה לטובתך? אני לא יודעת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
עוד אחת אחרת .