קצת מוזר לי למצוא את עצמי באמצע אחד כזה, בעיקר בתקופה האחרונה..

באמת שעוברת עליי תקופה מדהימה עם האנשים המדהימים שמסביבי. מלא פעילויות מצב"ר, סתם טל רוזן שבאה, נסיעה קצרה לתל אביב..

כל הדברים הכי קטנים שעושים לי לגמרי את היום.

ובכל זאת יש את הדברים הזניחים האלה במאחורה של הראש שפשוט לא נותנים ליהנות משום רגע בצורה מלאה, במאת האחוזים.

המחשבה על זה שאני מטומטמת שלא מצליחה לעבור תיאוריה, ובטח גם לא אצליח לעבור טסט, כל הכסף שההורים שלי משקיעים בי השנה ואני אפילו לא מסוגלת לעשות עבודה מעצבנת במתמטיקה כמו שצריך, סתם תחושה של להיות בבית בלי לעשות כלום.

ועם כל זה יש את העבודה במתמטיקה, עבודה בלשון, מבחן באנגלית, מבחן במתמטיקה, עבודה בתיאטרון- שאין לי שמץ של מושג מתי לשבץ אותם!

ועם כמה שזה טיפשי, כל פעם שמישהו שואל אותי אם יש לי חבר, תחושת ההחמצה הזאת כשאני עונה "לא, עדיין לא". ואז שוב עולות המחשבות שאולי לי לא מגיע, וכל הדברים שנשכחו מאז הפעם האחרונה שחשבתי עליהם.

ובכל זאת, צריך להסתכל על הצד החיובי של החיים. על הצד שתופס הרבה יותר משמעות בשבילי.

החברים המדהימים שיש לי, אלה שאפילו מפגש קצרצר איתם במסדרון של התיכון נותן לי תחושה כיפית להמשך היום, אלה שאני מבלה איתם כמעט את כל הזמן הפנוי שלי פשוט כיף לי איתם.

אז זה התחיל כפוסט דיכאון, אבל אני יוצאת ממנו עם קצת ציפייה ליומיים הבאים וקצת יותר לחץ.

יהיה טוב,

חמאה מעופפת ולחוצה(:

333>>>>

לפעמים ממש מתחשק לחזור אחורה, להתגעגע לתקופות פשוטות יותר..