הייתי נוהגת בעבר לרשום פוסט לקראת השנה החדשה, מספרת על השנה שהייתה לי ומאחלת לאנשים היקרים לי דברים לשנה החדשה
אני עדיין לא יודעת איך הפוסט הזה ייצא, יש יותר מדי מחשבות במוח שלי, כאילו עוד רגע המוח הולך להתפוצץ.
התקופה האחרונה היא לא תקופה שקלה לי, מרגישה שהכל סטטי כזה, כאילו דברים לא רוצים להשתפר לי, כאילו אושר ושמחה הם לא משהו שנועדתי לחוות, החרדות שהחמירו, תחושת הבדידות, מבחוץ אני נראית שמחה והכל בסדר, מחייכת לכולם, מעמידה פנים שאין שום דבר רע, אבל מבפנים משהו אוכל אותי, הדיכאון, החוסר חשק לדברים שהייתי אוהבת לעשות, התחושה הזאת של השקט לפני הסערה, הסיוטים, חוסר השינה, לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שחייכתי באמת, ונמאס לי כבר להעמיד פנים שהכל בסדר, מצד אחד אני בטוחה שהכל זמני, שהמצב הזה יעבור, אבל שואלת את עצמי מתי, ועד מתי זה יהיה מאבק לקום מהמיטה.
אני יכולה להגיד שהפרידה הייתה באמצע 2023, רציתי לצאת לבלות כמה שיותר, לקחת חופשים פעמיים בשבוע (מכיוון שהמשרה שלי היא 24/7 כולל שבתות וחגים אז אני בוחרת את הימים בהם אני רוצה חופש) להמשיך עם השיעורים של הפיתוח קול, רק שכמה חודשים לאחר מכן, העולם התהפך, לכולנו, חודש לפני זה, סוף סוף הצלחתי להשיג תור בשביל לטפל בבעיית החרדות, הייתי במצב רגיל, אז מי שראה אותי, הסתכל עליי דקה ואמר לי "את נראית מתפקדת, אז הכל תקין" ניסיתי להסביר את המצב, אבל הוא נפנף אותי, לא הקשיב ולאחר 3 דקות כבר הייתי מחוץ לחדר, גם כן איש מקצוע... יצאתי מתוסכלת, שקופה, וחודש לאחר מכן התפקוד המלא שלי, שהכל בסדר, לא יוצאת מהמקלט אלא אם כן אני צריכה לשירותים, וגם זה הייתי מחכה עד שיהיה ממש דחוף, מכריחה את עצמי לאכול כמה ביסים, בקושי שותה, לא ישנה, דיכאון, עצבים, אבל אני מתפקדת והכל תקין לפי האיש מקצוע, לפחות חודשיים המצב היה כזה, אחרי חודשיים הייתי יוצאת מהמקלט, אבל רק בשעות היום, וגם זה לכמה דקות, אחרי הערכת מצב אישית שלי חזרתי לעבודה, אבל עדיין לא באופן מלא, פעמיים או 3 בשבוע, עדיין המשכתי לישון במקלט, לאט לאט התחלתי לחזור לשגרה, לטחון שעות או להיות בבית, עד שיום אחד התחילו לי כאבי שיניים איומים, החלפתי כמה רופאי שיניים עד שהגעתי למרפאה שבה אני מטופלת היום, המצב היה גרוע שבמשך שנה שלמה הייתי בטיפולים, כל שבוע, וגם פעמיים בשבוע, ולא, זה לא בגלל היגיינה ירודה, זה יותר איזה בעיה בגנים אצלי, וזה עדיין לא הסתיים, יש לי עוד כמה טיפולים לעבור, אז במקום לנסות להשתקם כמו שרציתי, החיים שלי הם בין עבודה, לבית, לטיפולים, ואם יש לי יום חופשי לעצמי, אין לי חשק לכלום, אני כמעט כל היום במיטה.
עוד 24 שעות מתחלפת לה שנה, שנה חדשה, האם יגיעו הזדמנויות חדשות? האם המצב ישתפר? האם אוכל לחזור לחייך? רק הימים יגידו, כל מה שנשאר לי לאחל לעצמי, זה את הדברים האלו, שהמצב ישתפר, שאני אתחיל לעלות למעלה, שאחזור לחייך חיוך אמיתי ושמחת החיים תחזור אליי, שאוכל להרגיש טוב עם עצמי כדי למצוא זוגיות חדשה שאוכל להעניק לה ושהיא תהיה טובה לי ותרים אותי, שתהיה טובה ונכונה לי.
והייתי רוצה גם לאחל לאנשים החשובים לי ולמי שקרא והצליח לשרוד את הפוסט המדכא הזה בלי להרים גבה או לשפוט, שנה אזרחית חדשה מדהימה, שתגשימו את כל המטרות שהצבתם לעצמכם השנה, שתמיד תהיו שמחים ומרגישים אהובים.
אסיים את הפוסט עם לינק לשיר ששמעתי בזמן כתיבת הפוסט וגרם לי להתפרק לכמה דקות
Eidolon by Sinew
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Crazy Dark Fairy