.H.

אני באמת שאני לא יכול לעמוד בזה יותר דוד,
הגעתי למסקנה.. עכשיו כשאני בן 56 שאבי עשה לי טראומה בצעירותי,
כאשר הכה בי,
מה ידעתי אז .. הייתי ילד.. אלימות זה לא הפתרון
נו אז מה אם שתיתי, עישנתי.. הייתי לד

ועכשיו דוד מה בסה"כ אני מבקש? את הפינה החמה שלי?
קצת חום ואהבה? אף כלב לא בא לבקר אגיד שאני קבור כאן, באילת,
כמו כלב,
בדירת חדר, לפעמים דומינגו רק זוכר לבוא לבקר אותי וגם זה בשביל הסמים

וכואב לי דוד,
נפשית ופיזית,
לא מצליח להחלים מתאונת העבודה שקרתה לי

כל אחד צריך קצת אהבה בחיים
נמאס לי מפרצופים

אני באמת שאני כועס דוד

השרשרת של הפרו נתקעה בגלל איזו כלבה לא אחראית

לא יפה דוד

חבל שאי אפשר ללכת ערומים

אני באמת שאני לא פותח את הדלת לדומינגו

תביאו לי פרו דוד, אני נואש לפרו תנו לי למות בכבוד- עם פרו ):

תעניקו לי בבקשה דוד

אני כבר מבוגר, תנו לי למות בכבוד עם פרו!

להסגר

תחוס עליי דוד

באמת שאני מבקש ממכם להרגע קצת

אני באמת שאני
מעוניין לספר לכם על תקרית מצערת אשר חזרה וקרתה שוב ושוב בהיותי ילד קטן, טף צעיר, בכפר רחוק על ההרים.
בכל פעם דוד... שאני מביט במראה אומנם משתקפת מולי דמות שמדהימה אותי ביופיה כל פעם מחדש דוד, אבל אני באמת שאני לא יכול פשוט להתעלם מהעובדה שאותה הדמות ספגה כל כך הרבה מכות בצעירותה.
אני עוד זוכר איך אבא היה לוקח אותי אל הרפת, ומכה בישבני הצבוע בחום עם המקל שאיתו הוא הרעה את הצאן.. מול כל הפרות שלעסו בשקט ואף כלבה לא קמה לעזרה.

ואני מדגיש שכן,
הייתי פירחח

וכן,
עשיתי סמים,

וכן,
שתיתי בירה

ויין

ו-ויסקי

וכשלא היה את כל זה הסתפקתי ברד בול,

אבל תנו לי את הפינה החמה שלי!

אבא..... אני באמת שאני רק רציתי להנות מהחים.. להכניס קצת הפינס.
ומה קיבלתי ממך, הייתי שק החבטות שלך, ילד הכאפות של הכפר.
לא יפה דוד.

אני מצטער אני עם דמעות בעיניים.. כרגע, באמצע הכתיבה.. מי היה מאמין שזה עוד כואב, אני זוכר הכל כאילו זה היה אתמול. למרות שלא מדובר בטווח כל כך רחוק, 50-60 שנה, פלוס מינוס.
באמת שאני אשתדל להמשיך בפעם הבאה..

H