.H.

אני באמת שאני
מעוניין לספר לכם על תקרית מצערת אשר חזרה וקרתה שוב ושוב בהיותי ילד קטן, טף צעיר, בכפר רחוק על ההרים.
בכל פעם דוד... שאני מביט במראה אומנם משתקפת מולי דמות שמדהימה אותי ביופיה כל פעם מחדש דוד, אבל אני באמת שאני לא יכול פשוט להתעלם מהעובדה שאותה הדמות ספגה כל כך הרבה מכות בצעירותה.
אני עוד זוכר איך אבא היה לוקח אותי אל הרפת, ומכה בישבני הצבוע בחום עם המקל שאיתו הוא הרעה את הצאן.. מול כל הפרות שלעסו בשקט ואף כלבה לא קמה לעזרה.

ואני מדגיש שכן,
הייתי פירחח

וכן,
עשיתי סמים,

וכן,
שתיתי בירה

ויין

ו-ויסקי

וכשלא היה את כל זה הסתפקתי ברד בול,

אבל תנו לי את הפינה החמה שלי!

אבא..... אני באמת שאני רק רציתי להנות מהחים.. להכניס קצת הפינס.
ומה קיבלתי ממך, הייתי שק החבטות שלך, ילד הכאפות של הכפר.
לא יפה דוד.

אני מצטער אני עם דמעות בעיניים.. כרגע, באמצע הכתיבה.. מי היה מאמין שזה עוד כואב, אני זוכר הכל כאילו זה היה אתמול. למרות שלא מדובר בטווח כל כך רחוק, 50-60 שנה, פלוס מינוס.
באמת שאני אשתדל להמשיך בפעם הבאה..

H