ימים של שתיקה.

"את-

עוקצנית.

מייבשת.

מגעילה.

רעה. "

תודה.

הרבה בזכותכם, תודה.

כל מי שמכיר אותי באמת, מספיק זמן,

יודע שאני לא באמת כזאת.

ולאלה שלא, וגם לאלו שכן,

תנו לי להסביר לכם פעם אחת.

פעם באמת הייתי שקטנה,

וכולם היו פוגעים בי, מעליבים,

ועוקצים אותי במשך המון זמן,

סתם כי אפשר.

ואת האמת? נמאס לי.

אין לכם מושג כמה.

אז לאט לאט פיתחתי לי סוג של,

"מנגנון הגנה" אני אקרא לזה.

כי נמאס לי לספוג ולספוג ולספוג,

ולשבת בשקט כאילו זה עובר לידי,

והיפגע בתוך עצמי.

אז למדתי לענות, למדתי לייבש, למדתי לעקוץ.

אז כן, עכשיו אני כזאת.

אבל לא באמת מבפנים.

רק מבחוץ.

בזכותכם.

אתם תרמתם המון ל"גל המייבשת".

ושלא תטעו,

זה שעכשיו אני עונה גם,

לא אומר שזה לא פוגע עדיין.

מה הייתי עושה בלעדייך?

באמת שהתגעגעתי אלייך.

היה לי ממש טוב לדבר איתך היום.