המסע בעקבות השגעון

בס"ד.

עבר המון זמן מאז הפעם האחרונה שביקרתי פה.

המון זמן מאז עלה בי הצורך המטורף ההוא לפרוק את הכל, את הכל.

קרה כ"כ הרבה ,

החודשיים האחרונים היו.... מוזרים.

מסעירים, מרגשים, מבגרים ועם זאת.. מעציבים.

מעציבים כי השתניתי.

אפילו אני ,לא מסוגלת להכיל את ההבנה הזו ,עד כמה.

זה מתחיל בשינוי חיצוני ונגמר בשינוי פנימי - בהכרה הזו עד כמה בנאדם יכול להתהפך מקצה לקצה.

הצורך הזה לכתוב שוב, היה החלטה של רגע.

שוטטתי לי קצת בין בלוגים שלא ביקרתי בהם.. כ"כ הרבה זמן, וגם אצלה , ואז הבנתי, שאני לא היחידה.

לא היחידה שהקיץ הזה שינה בה כל כך.

ה"שג" של היום לא צריכה בלוג כדי לשפוך את הלב,

כי היא פשוט לא שופכת את הלב.

קורה כ"כ הרבה ואת הכל היא משאירה בפנים, ואת התפרצויות הבכי והעצבים היא מוציאה אך ורק על הכרית ,

ולא על אף אחד אחר,

אולי כי היא הבינה שהפעם באמת, הפעם באמת אין על מה לסמוך.

אבל היא , כלומר אני - כבר לא כועסת על זה.

למדתי לשלוט בזה, בכעס, בעצב - בהכל.

חותם נוסף שהשאיר בו הקיץ הזה , הוא , (או היא יותר נכון) - השליטה.

ההכרה - במי אני , ומה אני מסוגלת להשיג.

ואין דבר שאני לא מסוגלת להשיג, כי אין דבר העומד בפני הרצון.

והמחלה ההיא הראתה לי עד כמה אני מסוגלת להשיג, אם רק ארצה.

אולי גם מדובר בו , אני כבר לא יודעת.

אני רק יודעת שעדינות ואופי חזק, הולכים מצויין.

קצת תמונות,

שתהיה לכולנו שנה טובה,

של הגשמת שאיפות, החלטות , וחלומות.

בעז"ה.