הגיע הזמן לחלום ולעשות
אין לי מה לומר על עצמי חוץ מזה שתמיד עברתי ממקום למקום ובעל כורחי אני נוודת חסרת תקנה. חוץ מזה, אני לא יודעת.
|
| 7/2010
הפיכת סידור מטרטר לחיסכון בזמן!
הפוסט של היום נותן דוגמא להפיכת טרטור רפואי בנבכי הבירוקרטיה ליום חופש פורה.
(הפוסט מתייחס למערכת הרפואה הצבאית אך תקף גם לגבי קופ"ח)
תחמון ראוי לציון בצבא:
to make a long story short, הטעיתי את המפקדת שלי, אך לא בשקרים אלא באמירת אמת חלקית, שאני במרפאה כל היום.
למעשה הפכתי את המרפאה בצרחות וקיבלתי את מבוקשי בתוך חצי שעה גג, (שני תורים ללא הפניות אצל גניקולוג ונוירולוג). תוך כדי חצי השעה התקשרה המפקדת ושאלה איפה אני - הסברתי לה שיצאתי להפנייה ושיש לי בעיה עם ההפניות והצוות הרפואי, זה כנראה יהיה כרוך במכתב למפקד המרפאה. לאחר שיצרתי את הרושם כי מועד סיום האפיזודה הזו אינו ידוע - הכל עבר מהר כמו קסם. בשעה עשר כבר הלכתי לי לדרכי, ועד שתים עשרה הספקתי לסגור את חשבון הבנק שלי לאחר שרוקנתי אותו כליל במזומן והעברתי לחשבון אחר (אני פשוט ממש לא סומכת על העברות בנקאיות ובמיוחד לא על בנק מזרחי - פעמיים הם הבטיחו להוציא לי כספומט ולהתקשר כשהוא יגיע, והנה לאחר חצי שנה שפתחתי את החשבון הבנקאי טרח להסביר לי שאני לחלוטין טועה - ושאין שום בקשה כזו על שמי. הוא לא יתקתק כלום על הכסף שלי!).
בשעה אחת כבר ישבתי על ספה בבית של מכרה, אוכלת עוגת שזיפים ושותה קפה, מרחק עשרים דקות מהמשרד למקרה חירום.
לאחר שעה חזרתי הבייתה וחבר שלי בא אליי והלכנו לראות את "התחלה" עם ליאונרדו דקפריו (מומלץ ביותר!!!!).
זה היה יום מאוד פורה ואני מרוצה.
עוד חדשות טובות בתחום הפנאן - אני יוצאת לתגלית! וייייי!!! איזה כיף לי!
תמיד חשוב לזכור - פעולות מביאות לתוצאות.
כמו שאלברט איינשטיין אמר -
"השגעון הוא לעשות את אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה"
אחרי הרבה ניסויים שונים על מרפאות צה"ל גיליתי ש:
התפרצויות זעם +
מכתב נועז למפקד המרפאה +
התנצלויות מלב אל לב +
יידוע קורבנות ההתפרצות כי אין הם כלולים במכתב
=
הצלחה של 100% !!!
נסו זאת ותיווכחו בעצמכם!
| |
חלומות
לכולנו יש חלומות.
יש אנשים שמגשימים חלומות אדירים ובלתי נתפסים בגדלותם.
הם לא אנשים חכמים יותר, או ישרים פחות, כריזמטים, בכל אופן - לא אנשים יוצאים מן הכלל ביכולתיהם.
מה גורם לאנשים האלו להגיע למה שהם סימנו, ולאחרים לא?
ולאיזה קבוצה אני שייכת?
יש לי את האומץ, העיוורון, החוצפה, והיהירות להגשים את החלומות שלי.
הדבר היחיד שעומד בינינו - חוסר היציבות הרגשית שלי.
ואולי בעצם זה נורמלי לגמרי. אולי בעצם כל אחד ממגשימי החלומות האלו חווים את הרגשות העצומים בייאוש ותקווה האלו?
אני חושבת שזה נכון.
"יום אחד אני אפליג בספינה ללב ים", אמרתי לעצמי לאחר התקף זעם ותסכול.
זה חלום שראוי לחלום אותו.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: