אני לא צם, לא לא לא.
אני שותה כרגע את הגינס שיושבת לי ליד הטלויזיה כבר המון זמן. כבר כמעט שנה. קניתי אותה לדעתי בדצמבר שעבר. יום כיפור אף פעם לא עשה לי טוב.
בגלל השעון חורף הטיפשי הזה אני כולי מדוכא כזה, יוצאים בחושך, חיים בחושך. ולמה יש שעון חורף? בגלל יום כיפור. בגלל הכפיה הדתית שיש היום בארץ שמצד אחד מגעיל אותי לחשוב עליה ומצד שני מכעיס אותי, ואני שונא להיות כועס. אני שונא את יום כיפור.
אני שונא את הרעיון של לבקש סליחה ביום אחד בלבד בשנה. אני אוהב לעשות דברים טיפשיים ביום הזה, יש לי נטיה היסטורית לעשות כן. בכתה ד' שברתי את היד, כשנתקעתי במכונית חונה. עד היום היד שלי קצת עקומה, סתם שתדעו...
לא ברור לעצמי למה אני מכריח את עצמי לשתות כרגע בירה, נדמה לי שזה היה כי חשבתי שזה יעביר לי את הכאב ראש, כאב ראש שלא ברור למה יש לי מאחר ואני לא צם. הרי אם הייתי צם לא הייתי גולש, ותסלחו לי, אבל זה פתטי לצום ולא ללכת ל"כל נדרי" ואפילו להשקיע בתשליך כמה ימים קודם ולהקפיד ביום כיפור לא להדליק חשמל ולא לעשות את כל שאר הדברים שאסור לעשות...
לפני 34 שנים. והיום זה שוב נראה כ"כ קרוב. כמה טוב לא לשבת במג"ח, לא להיות גיבור חיל חרוך עד העצם ומעבר לה.
אני מתלבט נורא אם לשתות עוד בירה או לא, אחרי כל שלוק בא לי להקיא-ומאידך גיסא ממש בא לי לברוח לרגע ואני בטח משתכר ממש כמו בחורה מאחר שאני לא שותה בד"כ בערך....כלום?
אני מצטער, אני מצטער?
על מה יש לי בכלל להצטער?
אני הכי מצטער על זה שאני לפעמים לא חבר מושלם
אני מצטער על זה שבעבר שידלתי קטינות, למרות שהן נהנו מזה. בגירות הרבה יותר מוצלחות :P
אני מצטער שאני מרכל לפעמים (למרות שזה כיף, ממש ממש)
אני מצטער לפעמים שאני לא לוחם, אני כל כך מרחם, על מי שלוחם
מצטער שלקחתי פעם בטעות בכתה ה' מבחן שלא היה שלי ולא הבאתי אותו למי שזה היה שלה, אבל זה רק כי היא קיבלה 42 ולא רציתי שיהיה לה עצוב!
מצטער שאני לפעמים מוציא כעס במקום הלא נכון
ממש מצטער שאני שטחי, אבל בתוכנו כולם כאלה. ואם מישהו עבר סדנאות ויפאסאנה וכל מיני כאלה אז כנראה שהוא טיפה יותר דפוק מאיתנו, הרוב השטחי והמוצלח
אני מצטער על זה שאני דופק לפעמים אנשים מעצבנים, אבל זה רק כי זה באמת מגיע להם
מצטער שאני פוגע, רק כשאני לא רוצה פגוע
נראה לי שהצלחתי קצת להרגיש משהו מהבירה, אבל אני לא בטוח אם זה זה או הכאב ראש שהיה לי קודם. אני עדיין יודע לעשות m i s s i s s i p p y אז כנראה שעוד לא.
אני לא מאמין עדיין שסופש איתה נלקח ממני, ובגלל יום כיפור!
אולי בכל זאת זה קצת משפיע? אני יכול להרגיש את החמימות הזאת של לראות איתה פרק של משפחת סימפסון בלי לחץ של זמן. להתפנק איתה בארוחת בוקר. והסקס, הו, הסקס הנפלא והממש לא רגוע שיש לנו בסוף השבוע, רטוב וחם, ממש כמו בשיר ההוא של כגו"א. ואולי אני פשוט אוהב אותה כל כך . כמו תמונה אימפרסיוניסטית אחת גדולה של קלוד יקירנו.
הבקבוק השני הזה מזכיר לי כמה אני שונא בירה. אני מצטער קצת על זה שפתחתי אותו. אני מצטער הרבה על הערב בו השתכרתי בפעם הראשונה. והאחרונה. 15 הקפצות של טקילה זולה (טאקו טאקו? סומבררו?) שעלתה במקרה הטוב טיפה יותר מבנזין אוקטן 96. וקינחתי בקצת אוזו...
אם הייתי מת באותו ערב או נפגע בצורה בלתי הפיכה זה לא היה באמת מפתיע...לא אותי בכל מקרה. לא את אותי של אז ולא את אותי של היום. אותי של אז היה כל כך מיואש, נואש. לא ידע מאיפה ולא ידע לאן. אותי של היום יודע כמה הייתי נואש למישהי שתהיה הכל בשבילי (כמו זו שיש לי היום).
אני לא אוהב לאבד שליטה, אני קונטרול פריק ככה"נ (וואו זאת כזאת מילה שחוזרת בדו"חות של אנשים מעצבנים).
למה לא מבקשים ממני אף פעם סליחה ביום כיפור? ניסיתי (והצלחתי) לפשר מדי פעם בימי כיפור פה ושם אבל מעולם לא ביקשו ממני סליחה. הסליחה הזאת הייתה חסרה לי המון פעמים. כשגיליתי שההורים שלי עוקבים אחרי, כשהם שיקרו לי אפילו בהיסח הדעת.
התייאשתי לדעתי מלסיים את שני השלישים שעומדים כמעט גמורים על השולחן. נשאר לי עוד ממש קצת באחד מהם, אני חושב שזאת הפעם בה שתיתי הכי הרבה בירה בחיי. אני בטוח בזה, בחיים לא היה לי כל כך מגעיל...אבל לפחות הכאבראש עבר!
כאן בד"כ אני שם סתם תמונה נרקסיסטית שלי בסוף הפוסט אבל הפעם לא מתחשק לי אז לכו להזדיין. ואת, כן את. אז איתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גל.
