בדרכי...

כל פעם שאני מרגישה קצת לבד ושאני רוצה שמישהו יחבק אותי ויאהב אותי אני עושה כל כך הרבה טעויות...

ואני לא לומדת. כל פעם מחדש. כמה טיפש בנאדם יכול להיות?

אתמול הלכתי לחבר לשעבר כי התחלתי להרגיש שנמאס לו וירד לו ממני ולמה שאני יתמודד עם זה? הרי גם לי ירד ממנו.

קמנו בבוקר ומה? אני לא רוצה להיות איתו . למה השטויות האלו שלי .

ואח"כ אני מרגישה כל כך רע עם עצמי. רק רציתי שהוא יחבק אותי. אני מרגישה ממש טיפשה.

ולא מספיק שאני לא במצב הכי טוב בעולם בזמן האחרון אני כאילו נהנית מזה או משהו כזה שאני ממשיכה לגרום לעצמי לסבול.

אין לי כוח לזה יותר. אין לי כוח לעצמי.

אני חייבת לצאת מהדיכאון הזה ואני לא יודעת איך. אני רק שוקעת בזה יותר ואפילו אין לי עם מי לדבר בכלל על זה. אני משתגעת.

אין לי מושג מה קורה איתי אבל אני לא רוצה להיות ככה יותר. לא רוצה!!!!!

בד"כ כשאני באה לכתוב אני לא במצב רוח הכי טוב בעולם..

והיום.. טוב זה לא בדיוק זה כבר הופך להיות תקופה. אני מרגישה שכלכך רע לי

ולא יודעת ממה הכל. כאילו אני לא יודעת מה בדיוק מציק לי. אני לא ממש יודעת מאיפה להתחיל..

בואי ננסה...

אני מרגישה שחברה שלי מאיימת עלי. זה או שאני מקנאה בה או שהיא מקנאה בי אבל אני לא מצליחה ככה לשמור על קשר איתה.

 זה לא שאני לא אוהבת אותה. להיפך, מאוד, אבל כל מי שאני מכירה לה מתחיל איתה והיא נהיית איתו בקשר וזה מפריע לי..

ועכשיו עברתי לבסיס אחר ופתאום היא אומרת לי שגם היא עוברת לשם.. אני עובדת במלצרות והגברת הלכה לשאול אם צריכים שם עובדים (יש לה התלמדות יום שני) היא כאילו גונבת לי את החיים שלי... יש לנו את אותו סיפור חיים. בערך. ואני מאוד מתחברת אליה אבל היא מציגה את עצמה כלפי אנשים שהיא ממש טיפשה. ולפעמים לי יש קטע כזה (טוב האמת רוב הזמן) שאני מתנהגת כמו ילדה (אחד מהתסביכים שלפרוייד בטח) ופתאום אני קולטת אותה מתנהגת ככה. זה כל כך מציק לי. לא רוצה!!!!

לא מוכנה לזה. אני מרגישה שהיא גונבת לי את החיים. לא מסוגלת עם זה.

זה היה בתור התחלה. אני מנסה להבין למה אני כל השבוע במצב מגעיל...

חבר שלי לשעבר שנפרדנו לפני שלושה חודשים התחיל לשכוח אותי. אני יודעת שזה מגעיל מצידי להגיד את זה אבל אני לא יכולה להתמודד עם זה. תמיד חשבתי שהוא יאהב אותי ותמיד יהיה שם בשבילי (הוא הבנאדם היחידי שאני מסוגלת לבכות לידו) והוא נותן לי בטחון כזה ופתאום שאני יודעת שהוא לא ממש שם ואולי יש לו חיים אחרים מלבדי זה קשה לי. אני לא יודעת איך להגיב. אני רק חושבת על זה שהוא לא יהיה שם בשבילי ובא לי למות. ואני לא רוצה לחזור אליו הוא היה כל כך אובססיבי אלי והיה לי רע אבל אני צריכה לדעת שלפחות יש מישהו אחד שבאמת אכפת לו ממני. והיחידי הלך...

משנים נושא. אני לא יכולה להמשיך...

הקצין שלי.... אוי הוא כזה מותק אבל הא כזה מתוסבך. בהתחלה אמר לי שהוא חושב לחזור לחברה שלו לשעבר ואז ממש רציתי אותו ואחרי שהתחלתי לשכוח הוא בא ואמר לי שהוא ניסה לא להתאהב בי (לא במילים האלו כמובן) וניסה להכניס לו לרשא שהוא רוצה לחזור לחברה שלו לשעבר. אמרתי לו (איזה מותק אני...) שאני רוצה להיות איתו (לא במילים האלו כמובן- גם אני ביישנית) ונעשינו ביחד ואז הגברת (אני) החליטה שחייב להיות רע בכל טוב ועכשיו היא לא יודעת אם היא רוצה או לא. הוא גר רחוק, אין לו רכב, הוא לא מסוג הבנים שמפנקים בחורות כמו שאני מצפה (אחרי הכל הייתי עד עכשיו עם מישהו שנתן לי הכל.) והוא לא משקיע בי ממש.

חוץ מזה שבהתחלה כשאוהבים הכל צריך להיות ורוד וקסום לא? ואם התחלתי לראות את החסרונות בו אז כנראה שאני לא באמת מעוניינת. אז אמרתי לו לא. סבבה, אנחנו ידידים. היתרון הכי גדול שלו זה שהוא לפי דעתי אינלגנטי במידה מסויימת (במידה שאני מסוגלת לעכל כדי לא להכנס לדברים יותר מידי) והוא איפשהוא יכול להבין אותי. אבל אנחנו כל הזמן רבים... אני משתגעת מזה... זה משחקי כבוד או משהו כזה (בכל זאת אני גדי והוא אריה- ממש לא!!!!)

אני מרגישה שאף אחד לא מסוגל להבין אותי. לא יודעת אולי אני לא יודעת להתבטא בצורה נכונה או משהו כזה אבל כל כך קשה לי להפתח לאנשים ולדבר איתם על מה שמפריע לי. למרות שעל גבי המסכה שאני "עונדת" אני הכי פתוחה בעולם. בנאדם שהוא רגיש כל כך שנפגע מכל דבר קטן.

אני צריכה לדבר עם מישהו על כך הרבה דברים. כאילו להוציא את האבן הזו שכואבת לי כלכך ואני לא מסוגלת.....