בדרכי...

רק אתמול רשמתי כמה שצריך להסתכל על כל הדברים החיוביים בחיים ולהתמקד בהם

והיום?

                            סיוט!!!!!!!!

יש לי שאלה אליכם. יש אנשים שנהנים לשחק לי משחקים של חברים טובים ואח"כ לפגוע?

לא מבינה את זה.

למה בזמן האחרון רק פוגעים בי כל הזמן ואח"כ אומרים לי "זה לא בכוונה"

אין לי כח לזה . אוף.

היום החלטתי שאני משתיקה את הפלאפון שלי ולא מדברת עם אף אחד

כי נמאס לי כבר להאמין באנשים. ואני מאמינה. כל פעם מחדש ובאותה נשימה אני נפגעת.

אני לא מבינה. טוב לכם כשרע לי????

אז רע לי. תהנו!

תמיד האמנתי שאין דבר כזה אנשים רעים בעולם. כולם נולדים טובים ומהלך חייהם משנה אותם להיות מה שהם.

תמימות.

זה משהו שאני שונאת אצלי.

התמימות הזו. שאני מאמינה לכל דבר.

שאני אף פעם לא משקרת לאנשים ובכך אני מאמינה שאנשים לא ישקרו לי כי אין להם סיבה מוצדקת.

וכל פעם אני טועה. מחדש.

ואני לא חושבת שאני אדיוטית- כזו שלא מבינה כלום מהחיים שלה.

אז למה אני מתנהגת כמו ילדה ונותנת כל פעם מחדש שידרכו עלי?

טוב בהחלט אני לא ממש במצב טוב כרגע...

ואני שונאת להרגיש ככה

חוסר שליטה.....

ואתם יודעים עוד משהו?

היום אני אומרת שונאת

ומחר? מה יהיה? אני אסלח?

אולי אני אסלח..

כי בנאדם חייב שיהיו לידו אנשים.

ואני?

כנראה אני חייבת לסבול.

אם נסתכל על החיים בצורה הטובה שלהם

ונפסיק להסתכל על כמה שרע לנו ועל כל מה שעברנו כל כך רע בחיים

אולי לנו יהיה טוב?

אם נחשוב על זה...

אם נפסיק להסתכל על כל מה שעברנו..

על איך שזה השפיע לנו על מהלך החיים

ותמיד כשטוב לנו אנחנו מסתכלים על זה שלא באמת הכל טוב

ותמיד יש משהו רע...

אולי אם נעשה את זה כולנו נגיע למסקנה שכולנו יכולים להנות באמת מהחיים

ולשנות את המצב הקיים של דיכאון תמידי.

זה לא שאסור להיות בדיכאון, אלא שהדיכאון לא חייב להיות סגנון חיים אלא מעבר.

אני תומכת בגישה.